ארבל הכרמלי / לאהובה מן העבר |
חיכיתי לך עד בוש,
בושתי, גם נכלמתי מאד
מכל התהפוכות הניחתות
ועכשיו שתיתי מכוס התבונה
אשר לימדתני להגיב בשלווה.
יושבת לך
בין השאר לבד
ונזכרת בי לעיתים
בלי קורטוב של יחס וגעגועים.
אין זה מחמם את הלב
שאינני יכול להיכנס בדלתך
וכל הלילות הרבים,
כל הימים האהובים
מוטלים כמדמנה,
בדד כאשפה.
אינך חייבת לעקוב אותי,
פשוט הניחי לי לנפשי,
איך שהוא אולי-
אזדקק לא לך!!!
8/12/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|