בטן רועדת חיוך מתפשט עיניים חצי עצומות - מחייכות.
גל של שמחה מציף את הסרעפת ומחמם חום משמח מתפשט בגופי.
כמה טוב.
לא לקחתי סמים ואין לי אלכוהול בדם, גם אין לי סיבה ספציפית
לשמחה הזו. היא לא תחלוף מחר וגם לא בעוד שבוע. היא שלי אני
שלה.
הגעתי אליה בדרכים עקלקלות, דרך ארוכה מייגעת. היו פעמים
שעצרתי לנוח וחשבתי שכבר לא אמצא אותה. באחד הרגעים של המנוחה
והרפיה היא הגיחה ואורה צהוב בוהק. שפשפתי עיניי כמעט ולא
זיהיתי אותה. היה לה ריח אחר מהשמחה המקומית ההיא - הרגעית.
היא ניגשה בצעדים קטנים ואני הושטתי יד מקבלת. עצמתי עיניי
ונשמתי עמוקות. ממלאת עצמי בריחה המשכר נותנת לאורה הצהבהב
לחמם את קרבי. היא החלה ממלאת את כל הפיסיות שלי ממלאת את נפשי
ורוחי ואז הפכתי להיות היא.
היא הפכה להיות אני. אני שמחה.
בכל מקום בו פוסעות רגליי היא - אני מפיצה צהוב של שמחה.
טיפות שמחה יוצאות לי מהגוף.
אני מזיעה שמחה. אני מזילה דמעות של שמחה.
אני מקנחת אפי מהשמחה הנוטפת.
אני מטילה מימי שמחה.
צהוב לי.