חץ שלחת בלי כיוון,
מסתבר שפגע ופרץ סוד גלוי.
הפעלת קסמייך, נגעת במלותייך
ואני ממריא גבוה מעל פני האדמה-
שבוי שלך מכל לחישה.
וכך חולפים רגעים, ימים
ותחושת ה"דה ז'אוו" משתלטת על החיים.
את קצת המצפון שהיה עמי
מלותייך מאיימות להשחית
כי את חיצייך את משגרת-
אל לבי את מכוונת.
וכל פגיעה לבלבול מביאה
והבלבול הוא שמכאיב באהבה.
ולא שאני מבקש שהכאב יעבור-
הרי לא שמעת ממני שמבקש לעצור.
דווקא רוצה את קולך לשמוע,
דווקא רוצה ממיצייך לגמוע,
כי אולי משקה התאווה
דווקא את הכאב ממני ימנע.
אז הסירי מסיכות,
תני אותך לראות,
תני בגופך לחוש-
ובמחשבותיי לעוף.
הרבה שאלות גדולות,
אולי ברובן לא פתורות,
אבל לעזאזל עם המחשבות-
בואי ואת התשוקה למצות
ובצעד כזה מקרב
כבר לא נרצה לוותר.
24/10/01 © |
