ארבל הכרמלי / לא סוטה מסוד האהבה |
שצודדה את לבי,
אור חיי לי הביאה
ומה אתה?
לעיתים הוזה ובודדה,
מבקשת כנפי לעוף עמה
אל אפלולית צנועה
רק שלי ושלה,
את החלונות לעולם להליט;
אפילו נרות הבטיחה להדליק,
ומה אתי?
אל ארג מחשבותייך אחדור,
אל חוף ים אצא עמך לרקוד,
ארים ראשי אל עינייך
להרים רוך ריסייך,
בלי לחקור,
בלי לפחד
ובלי לסטות
מסוד האהבה במקור.
04/09/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|