מתחת למדף הספרות ההומולסבית
עכשיו יושבים קבועים
שהם אינם אנחנו.
האמנם עבר כבר כל הזמן הזה?
עכשיו נדמה ששם בדיוק
הותרנו את הכל.
כל שיחותינו ערומות
שם, בין המדפים,
שם נשארו הפטריות,
שם החתול כבר לא מצא אותנו,
שם הבטטות והברנדי
פינו מקום לגחמות של איש אחר.
כן, איש אחר עכשיו יושב לו שם ומנהל דיון
על ארט-נובו, או על ארכיטקטורה בריטית.
זה איש אחר עכשיו איתך
ובכורסא אחרת.
זה איש אחר עכשיו
שיחבק אותך לפני שתירדם,
שמגהץ לך מדים,
ושאתה נושק לו...
זה איש אחר.
ובמקום אחר.
ואלה כבר אינם אנחנו.