ריקי די / מועקה |
קצה וילון מופשל
מבט מתולתל,
עצב עצב
מלוא כל העין.
ציפור מתנשאת
פורחת,
הלב מכורבל
עדיין.
דמום, לא נשמע
אותה ציפיה,
אותה מהומה.
אופק נכסף
לא קורא דמעות,
צורבות
על לחי רכה.
מועקה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|