מכתב שנכתב בעת משבר...
המכתב לא מוביל לשום תוצאות אבל המילים...
הם עדיין קימות, והם שם!



אתה אומר שאתה רוצה אבל לא יכול,
מילים כ"כ יפות אתה אומר
אבל לומר מילים זה קל,
סתם משחרר אותם באויר
ומה שאני יכולה לעשות זה רק להסתכל
עליהן מעופפות סביבי,
מילים חסרות בסיס.
אולי כ"כ קל לך רק בגלל שאתה ידע שזה לא אפשרי
אבל אצלי הכל אפשרי
אני לא חסומה מפני שום דבר
באמת המשפט - "אין דבר העומד בפני הרצון"
כבר לא תופס בימנו.
כבר לא עושים שום דבר בשביל האהבה
עושים דברים בשביל הנוחיות.
זורמים עם הזרם שהחיים מכתיבים
ולא לפי מה שמרגשים, נסחפים לתוך מערבולת שרצה
ואתה חלק קטן בה
לא יכול להפסיק אותה אפילו שמדובר בחיים שלך.
אז מה אני אשמה?
למה אני סובלת מזה שאין לך שליטה?
למרות שאני חושבת לפעמים
שאני סתם משהו בשביל שיהיה לך קצת ריגושים בחיים
אתה יודע אנדרנלין,
לפעמים אני מרגישה שבכל זאת אולי
בין כל המילים היפות שאתה כורך סביבי
יש משהו אמיתי.
אתה רוצה שאני יאמין לך
אבל אי אפשר לבקש ממני כזה דבר
שאח"כ אני רואה איך אתה מביט בה, נותן לה נשיקה
ואני צריכה לנקות עוד מאפרה.
כל יום אני מנסה לגמור עם זה
להעלים רגשות אבל הם לא רוצות להעלם
גם שאני מגיעה להחלטה אני לא מסוגלת לבצע אותה,
אתה מגיע עם שק המילים היפות האלה,
אבל הם רק מילים.
אני בניגוד לשיר -
לא רוצה שתדבר אלי מילים יפות כמו שהיינו פעם...
אני רוצה מילים אמיתיות
עם בסיס, עם ביצוע
ולא כאלה שיעופפו סביבי
ויתנו לי להיות מאושרת לרגע,
וגם האושר הוא לא אמיתי
כי אני לא יכולה הראות אותו
לא יכולה לעשות שום דבר.
לא רוצה לעצור בעדי אתה אומר
רוצה שאני אפתח קשרים
ואח"כ אומר שאתה מקנא לאחרים.
אתה את ההקנאה שלך יכול להראות ולהגיד לי
ולי אסור, אסור לומר שום דבר עלייה
ותבין אני לא בן אדם ששונא,
אני שונאת לשנוא
אבל המצב, המצב הזה שכ"כ מוזר לי,
לא יודעת כבר את מי אני אוהבת ואת מי לא.
אני לא רגילה להסתיר דברים
ועכשיו אני במן משחק כזה שאסור לספר שום דבר
כמו משחק השקט, צריך לשתוק ולשתוק...
ואני לא רוצה - אני רוצה לצרוח
לצרוח כי כואב לי בפנים
לצרוח כי אני משתגעת
לצרוח כי מזמן כבר לא צרחתי
לצרוח כי נמאס לי
לצרוח בשביל - סתם!
אני יודעת שאחרי הכל זאת החלטה שלי
מה אני עושה עם עצמי,
מה אני עושה איתנו
אבל אם זאת באמת הייתה החלטה שלי
אז אתה יודע איך היא הייתה נראת,
תבין אפילו בזה אני לא יכולה להחליט
אתה כ"כ שולט בהכל.
אני לא אדם כזה, אדם ששולטים בו
אבל יש לי חולשה אלייך
אולי פשוט תפסת אותי בתקופה כזאת
אני לא יודעת.
בכל מקרה בגלל שאתה כ"כ שולט בהכל
אולי כבר תגיע להחלטה ותודיע לי בבקשה
ואל תאמר עוד מילים יפות
כי הם ממיסות אותי
ואחרי הכל הם סתם מילים...
נסיכה שלי
יפה שלי
קטנטונת שלי
אתה קורא לי
אתה משייך אותי אלייך
אבל לפי החוק מישהי אחרת שייכת לך
על הנייר רשומות 3 אותיות ולא 4.
אני לא יכולה להגיד 'שלי' כי זה אשכרה לשקר לעצמי.
אני לא יכולה לחבק אותך לעצום עניים
ובבוקר לפקוח אותם ועדיין להיות מחובקת בזרעותייך
אני לא יכולה אפילו לרשום לך הודעה
ואחרי 10 דק' לראות אותה עדיין רשומה אצלך.
אני לא יכולה להיות בטוחה בכלום.
ואתה אומר שאתה רוצה להגן עליי
ממי? ממה?
הדבר היחיד שאני צרכה הגנה ממנו זה - אתה!
חולשה יקרה שלי.
ועכשיו גם אני אומרת הרבה מילים
אני לא יודעת אם הם יפות
אבל הם עדיין מילים.
וכמו המילים שאתה אומר לי
אני לא יודעת עד כמה הם שוות
עד כמה באמת הם חודרות אלייך
או שהם גם מעופפות מולך
ואתה נהנה להסתכל עליהם.
מרוב הפעמים שניסיתי להפסיק
ואני נוכחתי לדעת שאני לא יכולה
החלטתי שאני כבר לא מנסה
לא מנסה לעשות שום דבר בקשר הזה
כי אין לי את הכוחות.
"בדמעות שאת בוכה אני בוכה איתך" אמרת.
אבל לא!
אני עם הדמעות שלי בוכה לבד!
ואתה...
אני לא יודעת על מה אתה בוכה
אם בכלל...
הזמן מרפא דברים,
זה מה שאני מנסה להגיד לעצמי
אבל אני נוכחתי לדעת שגם המשפט הקלישאי הזה
כבר לא תקף
לפחות לא לגבי
לפחות לא בעניין שלך.
אז עכשיו אחרי שפרקתי
את כל מה שהיה בי - כימעט!
אני יכולה להבין שאדם שרשמתי עליו 7 דפים מלאים
ועוד יש לי הרבה מה לרשום
זה מישהו שלוקח חלק חשוב ממני
ומן המחשבות שלי.
מהעולם הקטן של הילדה הקטנה
שיושבת במיטה ורושמת מכתב לאהוב
שהיא לא יכולה להגיד שהוא שלה
אבל אם היא רוצה לשייך אותו אלייה
אז כן
הוא החולשה שלה
החולשה האהובה שלה!