'אין אהבה כאהבת המשורר את שיריו,
האסיר הנמלט את רגליו,
והמאונן את ידו הימנית':


"אמנות, אמנותי
אין כמותך ואין כמותי
סרנדה לך אשיר
בקול בריטון עשיר:
מה יפית, אמנותי, לא ראוי לך העולם
את כדוגמנית צמרת, המבנה פשוט מושלם
דימוייך זוג גבעות, והמסר נעלה
ואם את האלוהים, אני כלל לא אתפלא
סיפורייך עופרים, הפואנטה גאונית
גם אפשר, אם מתעקשים, אותך לקרוא אחורנית
כבר בגן היית מוכשרת עד מאוד, אני זוכר
איש אותך לא יבלבל בסוג ביטוי נחות אחר"
אך ברגע של פיכחות (כך טוענים המבינים)
התחוור לי במפתיע: את ממש על הפנים.