נטע סופר / כשחושך |
וכשחושך, קר.
החושך דוקר
והחושך זר.
אז משאירה אור נרות
חלש,
אבל מאיר
נאחזת בלהבות,
והן גומעות אוויר
אט, אט גוועות הן
מרצדות עוד רגע,
ונגמר.
שובל דק של עשן נותר לי,
וקול
כאילו משהו נשבר.
החושך חזר.
וכשחושך קר
אני לבד
וכואב לי,
והחושך זר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|