שלובי יד היו צועדים ברחובות העיר העתיקה, נינה מלקקת גלידה
מגביע ואחמד מבסוט ומחוייך. החבר'ה שלו כבר התרגלו לבלונדינית
שהייתה תלוייה על זרועו המסוקסת ולאט לאט, כולם כבר הכירוה
בשמה. נינה.
נינה של אחמד. נינה ואחמד חיו ממש כזוג נשוי, היא הייתה נשארת
לישון אצלו פעמים רבות, הייתה עוזרת לו במשק הבית ושמרה על קשר
יום יומי גם עם משפחתו שלהפתעת הזוג הצעיר דווקא לא התנגדה
לרומן בניהם. אחמד היה עובד מאוד קשה בבקרים, נינה למדה בתיכון
לאומניות בת"א. כל יום היה מקפיד אחמד לאסוף את נינה מבית הספר
ולבלות איתה כמה שעות של מנוחה. לפעמים גם כמה דקות... תלוי
היה הדבר, במספר הלקוחות שהיו לו בעסקי השיפוצים של אותו יום.
רונית פתחה את הטלויזיה (מסך פלסמה משוכלל) בחדר השינה המרווח
והבודד שלה. ערוץ 2 נפתח אוטומטית. ורונית שקעה במיטה הרכה,
מביטה במסך לסירוגין תוך כדי דפדוף בעיתון היומי. הקריינית
בעלת הקול המעובה שחלחל לאוזנייה של רונית בכוח פתחה דבריה
בידיעה מצמררת, " צעיר ערבי נורה בראשו מטווח אפס בהפגנה בעד
השלום שנערכה הבוקר בתל אביב. הצעיר נפצע אנושות ומת בדרכו
לבית החולים..." להמשך לא היה לרונית צורך להקשיב. תחושת בטן
אימהית אמרה לה שהצעיר הערבי הוא לא אחר מאשר אחמד. ודקות
ספורות לאחר שמחשבות איומות החלו מקננות בה, צלצול טלפון רועם
הקפיץ אותה בבת אחת מן המיטה. "שלו... שלום... כאן מדבר חאלד
אח של אחמד, נינה בבית?" ל...לא השיבה רונית, "במה אני יכולה
לעזור לך?"
הבחור פרץ בבכי קורע לב ורונית החזיקה את שפורפרת הטלפון צמוד
לאזנה ובכתה איתו. הוא סיפר לה על אחיו, הוא שאל אם שמעה
בחדשות, הוא גם ביקש שהיא תהיה זאת שתספר לנינה. הם ניתקו את
שיחת הטלפון המרירה. ורונית נכנסה תחת השמיכות הכבדות. או
שאולי לא היו אלה השמיכות שהכבידו עליה. היא נרדמה כשדמעות
צורבות את עיניה והתעוררה לקול מפתח מסתובב בדלת הדירה. נינה
נכנסה לחדר השינה דקות לאחר מכן. רונית התרוממה מעט וקראה לבתה
לשבת לצדה. נינה הביעה חוסר שביעות רצון והתיישבה בקצה המיטה.
רונית חיבקה אותה חזק. ולחשה, "נינושק'ה שלי, אח... אחמד נ...
הרג היום..."
נינה הביטה אל רונית ופערה עיניה הכחולות כלא מאמינה. נשימתה
נעתקה. פניה החוירו וגופה רעד. רונית החזיקה את ילדתה וחשה כי
היא על סף התמוטטות. "את אשמה! את רצית שהוא ילך! את שנאת
אותו!" התקיפה נינה את רונית ההמומה. נינה יצאה מהחדר בריצה
כשהיא ממלמלת את שמו של אהובה המת. היא ירדה לגינה הסמוכה לבית
וצלצלה לבית משפחת עוואד. האח חאלד ענה לטלפון ובכה ביחד עם
נינה מעברו השני של הקו. הוא סיפר לה כיצד נהרג יקירם והם
דיברו אל תוך הלילה. בשתיים לפנות בוקר הצליחה נינה לאסוף עצמה
ונכנסה למכונית ודהרה לכיוון יפו כשהיא ממוללת בידה את חולצתו
של אחמד, זו שחיכתה אצלה בארון למקרה שישאר הוא, לישון אצלה.
היא עלתה במדרגות החורקות אל דירתו בקומה האחרונה, פתחה את
הדלת ונשפכה על הרצפה הקרה. אחרי דקות ארוכות של בכי היא קמה
ואספה את בגדיו וחפציו לתוך תיק גדול. לא היו לו הרבה. היא
ניתקה את חוט הטלפון בדירה, הורידה את המצעים מהמיטה תוך כדי
שהיא מסניפה אותם, את ריחו. השמש כבר זרחה בחוץ כשהדירה היתה
ריקה כמעט מחפציו האישיים. ומחפציה. היא ירדה במדרגות כשהיא
טורקת אחריה את דלת דירתו ואינה מביטה אחרונית. היא נכנסה
למכונית ונסעה לכיוון הכפר, למשפחתו של אחמד. התדפקה על דלתם
בשעת בוקר מוקדמת וחבקה את אמו אביו ואחיו הצעירים. פניהם היו
אבלות, לבושם היה שחור. היא השאירה את חפציו ואת מפתח הדירה על
שולחן המטבח הקטן שלהם. לעצמה השאירה את הבושם שלו, ואת החולצה
שכל כך אהבה. היא נפרדה מהם בנשיקות וחיבוקים, יודעת שלא תראה
אותם שוב נכנסה למכונית ודהרה לכיוון תל אביב. היא נכנסה
לביתה, התנצלה בפני אמה, רונית ועלתה לחדרה לישון. משהתעוררה
הייתה אמה ישובה בסלון, "אמא, בואי ליפו" הפצירה בה נינה.
לרונית לא היה מצפון לסרב, וכעבור דקות כבר יצאו מהמכונית מול
הגלידריה שנינה כל כך אהבה. שם, ביפו, כולם כבר ידעו על האסון
שקרה. "הנה נינה, נינה של אחמד" נשמעו קולות מכל עבר. נינה
בלתה את הלילה ביפו, אצל חבריו של אחמד. וכשקמה באותו בוקר
החליטה לטייל קצת במקומות בהן טיילה עם אהובה שמת.
בלונדינית ארוכת רגליים צועדת ברחובות יפו ואין אחד שלא יודע
את שמה. נינה. נינה של אחמד הצעיר שנרצח בהפגנה למען השלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.