[במה חשוכה, רואים שתי דמויות באור חלקי כך שרואים את פרצופם
בברור ומבינים שגופם ישוב, הדמויות ישבות אחת מול השניה, אלה
הם אב ובנו]
אב: ברכות בני, השלום לך?
בן:אכן אבי.
אב [האב שם את הראש בזווית לכיוון השמים ללא ניע, פואזה]
[בטון מבובלבל]: היודע אתה היכן אמך?
בן [טון הדיבור אינו משתנה]: אנוכי יודע היכן ממוקמת היא,
הינה מתה.
אב[מופתע]: מתי התרחשה המעשיה?
בן [טון הדיבור עדין זהה]:בלילה שלפני אתמול זה קרה.
אב [מבועת]: היכן הייתי אני באותו לילה נורא?
בן: בגינה.
אב [עדין מבועת]: מדוע שאהיה בגינה?!
בן משום ששם קבור קברת אותה [אורות מאירים את הדמויות, יידו
של האב מוגאלות הדם קרוש וכך גם חולצתו, בידו רובה ניטים, הבן
קשור לכיסא]
אב [מבולבל]: אכן?
בן: אכן.
אב:תחת קבר סבתך?
בן: תחת קבר סבתי,
אבי, השלום לך.
[מחשיך, נשמע קול של הידוק ניטים, האור חוזר, רק האב על הבמה,
דם על פניו, הוא ישוב מול שולחן שלמולו כוס משקה]
אב [גופו פונה ימינה]: היכן בני?
אב [מפנה גופו שמאלה,וכך הלאה]: אינני יודע, אולי נח לו
בין חולות.
אב: תרצה לשתות?
אב:בחדווה.
אב: מה בחדווה, ומה בגילה?
אב: אינני יודע [פאוזה], מהו המשקה? [מצביע על הכוס]
אב: הבה ננסה [שותה].
[מחשיך]
אב: אבי, השלום לך?
|