דורשים בשלומך
כאן.
אתה לא עונה להם ולי נמאס לתרגם מילים מהדממה.
היית הולך לגן בשעות כאלה,
להסתכל על זוגות צעירים שבורחים מהאור,
שנופלים אחד על השני לכמה שניות של לילה.
היית צוחק ונזכר.
היא הייתה מחכה לך, בפינה של רחוב מוכר.
הרחוב שלה.
המשכנו בלעדיך,
לכיוון לא ברור, זה לא קל.
היא מחכה לך, באותה הפינה.
וזו היא שלא מוכנה לשחרר.
דורשים בשלומך כאן.
היית יושב לידי וצוחק על הכל,
קם והולך, קם וחוזר.
היית חוזר.
אני מפחדת שהתחושה הזו לא תעזוב,
שהריק שהשארת ישאר לעולם,
המשכנו בלעדיך,
לכיוון מטורף, וזה לא קל.
מישהי עוד מחכה,
כמה זמן היא תחזיק?
בשעות כאילו היית צוחק,
מנסה להסביר את פני הדברים
ומחזיק את הלב, כדי שלא יישבר.
מקפיד שלא נוותר,
על הקצת בחיים,
ש עוד יש לאבד.
דורשים בשלומך כאן
ואין מענה.