מתוק שלי, אני מתגעגעת.
למרות הזמן שעבר אני עוד חושבת עליך כאילו אף פעם לא עברנו את
אותו ערב של פרידה.
אני עוד חושבת על כמה טוב היה וכמה אהבתי אותך ואתה אותי. אני
מתגעגעת לחיוך שלך, לכשרון הלא אנושי שלך ולצורה בה היית מספר
לי כמה שאתה אוהב אותי ואיך אתה לא מבין למה אני אתך.
אני מתגעגעת ורוצה להיות אתך שוב, אפילו רק לילה אחד לשכב לידך
במיטה ולדעת שאתה כאן ממש לידי.
כל כך מעט זמן היינו ביחד אבל זה נראה כמו כל כך הרבה וזה נראה
כאילו זה עוד לא נגמר. רק נקטע בצורה מעצבנת ומיותרת.
חמוד שלי, אני אוהבת אותך.
אף פעם לא אהבתי מישהו כמוך, לא הרגשתי אהבה כזאת אף פעם. איך
יכול להסתכל לי בעיניים ולהבין הכל בלי שאני אגיד מילה.
איך יכולת ככה להגיד שזה נגמר?
איך יכולת להגיד שאתה אוהב אותה ולא אותי?
ולעזוב אותי כשהייתי צריכה אותך כל כך ואתה אותי, איך יכולת?
איך היית אוהב ודואג ובאותו זמן רשע וקר?
נשמה שלי, אני שונאת אותך.
על כל מה שעשית לי ואיך שהתנהגת עלי. על זה שאתה אוהב אותה.
חיים שלי, אני מתגעגעת אבל בחיים אני לא אסלח.