אם היה יושב מישהו מולי
ומנתח חיי, כאילו היו סיפור
ודאי היה נרדם
ואם לא, היה מגחך לנוכח השבלוניות,
מופרכות העלילה, כי הרי
כמה בעצם יכול לסבול אדם?
ודאי היה כותב בטור הביקורת
השנון על חיי ומעשיי
שיפורסם בבוקר המחרת
את דעתו המלומדת, המזלזלת
ודאי הייתם קוראים אותה בריפרוף
היא שום-דבר שבזכרונכם נחרט
היה כותב על הסיפור האווילי
באיך שהכל חוזר על עצמו
כמו דינמיקה של אופרות סבון
רק שבניגוד לאותן תכניות טלויזיה
מפוקפקות, אצלי לבעיות
אין שום פיתרון
הוא ייצטרף לכולם, יניף לעברי
את אצבעו וייצחק בפה מלא,
יוסיף עוד שכבה לבושה
ואם במקרה יחליט לחבב את חיי-
יצירתי, זה לא ישנה לי במאום
את ההרגשה |
