ומחשבותיי נסחפו אל הזיכרונות-
לתקופה שלא היו "הברזות",
לתקופה רצופת פגישות
עד שקצרה היד לתאר החוויות,
לתקופה מלאה אור
שגירשה כל מכאוב,
שהיינו רק חוגגים האהבה
בלי שום חשבון לסביבה הקרובה.
והיום, שאין את עמי לעיתים מזומנות,
מצב הרוח נוחת לעיתים קרובות
והופכני מודע לחוסן רגשותיי כלפייך
שכנראה הוא המוביל למצב הבלתי-נסבל בלעדייך.
אני מרגיש גלמוד עבורי ועבורך
כי יודע ומכיר את סבלך מחסרוני לידך.
רציתי שתדעי שתקוותיי עדיין עמך תמיד
ומקווה שאמשיך לחלוק עמך את קיומי,
שאמשיך להיות מנחמך בעת כאבך,
שאמשיך להיות אהוב בלבך,
שאמשיך להיות מושא לתשוקתך,
שאחזור להיות מושא לתאוותך.
13/08/02 © |
