תוקעת גרעפס
אחר ארוחה דשנה.
מחטטת באף,
קלות מפהקת,
מוחה זיעתך
שוב לרגע נרדמת.
הבל פיך חמצמץ-
לא צחצחת השיניים,
עוד קורי עכביש
עוטפים את עינייך.
נגבי האבק מעל השולחן,
שבי, הרהרי, גרדי בישבן,
הן בערב יבוא הקצין התורן
יתקע, ייאנח קצת, יאכל מעדן.
שאריות זרעו תמשחי במטלית,
לבדך תניחי הראש על כרית,
מנורה תכבי, תנסי לחייך,
אז יבוא החתול ללקק רגלך.
תחבקי אותו-
גופו חם, פועם,
אוהב בלא תנאי;
אף לפני הרדמך לא תחשבי עלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|