אחרי קצת זמן...
השעות האלו אינן מבושמות בניחוחות מתוקים.
ואת העלים היבשים על המדרכה,
משב הרוח שמשחק עם הצמרות,
לא יפזר...

ההרגשה ההזויה הזו לא מושפעת מחום או קור.
ולפעמים העננים שחוסמים את אור השקיעה...
מהווים את הסף בין רגשות.

וצעיף הפיוטיות הזהוב הזה,
יעטוף את העולם במעטה של שלמות מזויפת,
שעוררה על ידו
ונשמרה בקנאות, מחכה לחלוף...

יש משהו כל כך לא בסדר,
ברגע מפורצלן,
שהמשי המאובק,
לא יכול להסתיר לתמיד...

הרמז נמצא בפשטות...
בסופו של דבר;
זויות האור, ידגישו את הצל...


ואולי זה רק אני...
...וסימפטומים של בין ערביים...