"טפירו מקפיץ, מקפיץ, מתקדם וקולע, יופי של סל". "התחלה טובה",
אמרתי לעצמי, "רק שימשיך ככה".
   יום קיצי נאה, ואני יושב לי בסלון, מעביר את הזמן במה שאני
הכי אוהב לעשות. "דרק שארפ עולה לזריקה, מחטיא, אך האפמן על
הכדור החוזר וזה נכנס". " אחח, איזה פאשלה, זה לא היה צפוי
בכלל, אך צריך להרים את הראש ולהמשיך הלאה".
בדיוק נזכרתי ביום המפרך שעבר עלי באוניברסיטה, אך גם באווירה
הטובה שהייתה בין החברי'ה, וכמובן, איך לא, בליזי. כמה שהיא
הייתה יפה היום. "משחק שקול, פעם סל לפה ופעם סל לשם, אנו
מתקרבים למחצית". "קדימה", אמרתי לעצמי, " צריך יותר ריכוז
והכל יבוא על מקומו בשלום".
"איזה חמודה היא הייתה היום", נזכרתי שוב באליזבת. הזמן המשיך
לרוץ ובחוץ התחיל להיות קודר, אך לא רק בחוץ. "מכבי ת"א מתחילה
לברוח. דאנק אדיר של האפמן". הכל נראה שחור, שום דבר לא הלך
פתאום. איזה ייאוש נוראי, הראש התחיל לכאוב לי. חשבתי שוב על
ליזי. דווקא היום התחלתי להרגיש קצת רחוק ממנה, כאילו משהו קצת
משתבש, כאילו יש איזשהו ניכור באוויר. לא יכולתי להסביר את
זה.
"איזה סל נהדר של טפירו, והפועל ירושלים כבר בשוויון". חזרתי
לעסק החשוב באמת, העניינים התחילו להשתפר ודברים נראו יותר
טוב. בעצם, אולי זה רק פרי דמיוני, כל המתיחות הזאת עם ליזי.
סה"כ היה נחמד היום.
     "אנחנו כבר ברבע האחרון של המשחק הגורלי הזה, סל לכאן,
סל לכאן, מה יהיה בסוף?". התחלתי להיות מתוח. לקראת הסוף
העניינים מתחילים להסתבך. "רגע, אולי ליזי לא אוהבת אותי? אולי
זאת סתם איזה חוויה חולפת שתעבור כבר מחר. לא, בעצם היא כן
אוהבת אותי, או שכן, או שלא או ש..." "סל של האפמן. איזו טלטלה
במשחק המרתק הזה". כולי כבר מזיע, מה יהיה? זה נהיה קשה משניה
לשניה, הלב דופק לקראת הסיום. כולי מרוגש, איך זה ייגמר?
"התקפה אחרונה, שוויון 80 כאן בגמר הגביע, כדור אחרון להפועל,
טפירו מתקדם, מוסר לג'ונס, מחזיר לטפירו. 10, 9, 8 " , הנה זה
מתקרב. "7, 6, 5.." כן, זה בא. "4, 3, 2, 1.." כן, הצלחתי,
הפתרון הוא  5!!!
   סוף סוף הצלחתי לפתור את התרגיל הארור הזה שהביא לנו
הפרופסור בשיעור היום, איזו התרגשות! איזו הקלה! איזה כיף!
בדלת נשמעה דפיקה, זאת הייתה ליזי. "היי, חומד", היא אמרה
ופניה קורנות מאושר, "סתם באתי להגיד לך כמה נהניתי להיות אתך
היום". לבי נמס. "גם אני אתך", אמרתי לה. סיפרתי לה בהתרגשות
איך הצלחתי לפתור את התרגיל המסובך של הפרופסור- את העליות, את
הירידות והכל. "הגביע להפועל ירושלים, הגביע להפועל ירושלים",
בקעו קולות מהמרקע. לפתע שמתי לב שכל הזמן הזה שפתרתי את
התרגיל הטלוויזיה הייתה דלוקה."נכון, איך שכחתי, היה היום את
גמר הגביע. טוב, מה זה משנה, העיקר שיש לי את ליזי", "הו ליזי
כמה שאני אוהב אותך..."