הם הכניסו לו אותו בהפתעה לאולפן והוא היה מנחה חדש, אבל הוא
לא התבלבל לשנייה. הוא רק נזכר לרגע איך בבחינות הניסיון
לתפקיד הם בדקו אותו בכל מיני מצבים מפתיעים לראות אם המשפטים
שלו יישארו מלאים, ומדויקים, שפת הגוף נינוחה, וההברקות שהוא
שולף בכזאת קלות, כך נראה, מהמותן ימשיכו לזרום.

הוא היה גורילה מטומטמת, הר של שרירים מנופחים, צוואר אדום,
עיניים בולטות, מזיע, וכל הזמן מחפש את מי להרוג, או שכך זה
נראה. הוא היה אלוף בתחרות ההיאבקות החופשית בסגנון אמריקאי
ששודרה בטלוויזיה מדי שבוע ומעולם לא נכשלה בלהציג את הצדדים
הנחותים ביותר של בן האנוש בלי לאבד את זיכיון השידור ובלי שאף
אחד ימות, או אפילו ייפצע בדרך כלל.

הוא שעט אל תוך האולם באמצע ראיון תמים יחסית.  מגודל, מיוזע,
מטורף ומצפה ליחס הרגיל שהוא מקבל מבני אנוש בגודל ממוצע בדרך
כלל, פחד והערצה, או שכך הוא מפרש את זה, בכל אופן.
הוא ניגש מייד אל מול הקהל, מתעלם לחלוטין מהמנחה, וצרח בקולי
קולות ובנפנוף ידיים, שהוא האלוף הגדול מכולם, אף אחד לא יכול
להפיל אותו, אף אחד. הוא האיש, הוא השולט, הוא הגבר.

המנחה המשיך לשבת בכורסתו, מביט אל התופעה. אף שריר בפניו לא
זע. המרואיינים שישיבו לצדו החווירו מעט, וזזו בעצבנות על
כורסאות העור התואמות,  חלקם נבלעים פנימה לתוך הכורסאות וחלקם
תופסים עמדה על קצה הכורסה, המתאימה להימלטות מהירה במקרה
הצורך. הם היו אנשים שקולים יחסית, הם הגיבו בצורה נורמלית
כשהמצב הפך להיות מעט לא נורמלי.

לפתע חייך המנחה לעצמו, זה לא נתפס במצלמות שהיו כולן ממוקדות
אל הגורילה המשתוללת. הוא חשב לעצמו, "הם ניסו לקבור אותי,
בשידור חי, לקבל את הרייטינג הגבוה ביותר על גבי, על חשבון
השליטה שלי במצב, על חשבון הכבוד העצמי שלי. הם רצו לראות אותי
רועד ומחייך, ומתחנף אל הענק המגעיל הזה. אני אתן להם את ההצגה
הטובה בעיר".

הוא קם, החיוך לא מש משפתיו, הוא חיכך את פיסת הפלדה שהחזיק
מתחת לחולצתו נגד אמונות תפלות וניגש אל האלוף, עמד לידו וטפח
על כתפו. יותר מטפיחה אחת נדרשה כדי להסיט את תשומת לבו של
הענק מהקהל המעריץ, המוחא כפיים בטירוף. לפתע נפנה אליו במלו
גופו, טיפות זיעה נשרו על המנחה, הוא ירק עליו את המילה - "מה
!"

המנחה עטה חיוך מאוזן לאוזן, עיניו כמעט עצומות ופיו סגור
ומתוח לקו דק ונראה כמו חתול שבע המתמתח בשמש הצהרים.
"אתה היום אלוף הארץ בהיאבקות חופשית בסגנון אמריקאי", אמר
המנחה בהערכה, תוך שהוא מהנהן בראשו בכבוד, "נאבקת נגד הגברים
הגדולים והחזקים ביותר בארץ בקרבות מתוכננים היטב וניצחת את
כולם, ולמרות שקיבלת מכות שהיו יכולות להרוג שור, קמת פעם אחרי
פעם ובעטת ביריביך והכנסת להם אגרופים והרמת אותם באוויר וזרקת
אותם לרצפה בכל הכוח והם קמו פעם אחרי פעם עד שבסוף הם לא קמו
ואתה ניצחת ועל זה אתה מקבל היום את הערצת הקהל הנפלא הזה,
נכון ?!" סיים המנחה בחיוך חושף שיניים והפנה את המיקרופון
שבידו השמאלית אל האלוף.

פניו קמוטות הטירוף של האלוף התרככו מעט עכשיו בחיוך שבע רצון.
הוא אחז במיקרופון בידו הכבירה, משך גם את ידו של המנחה למעלה
אליו באותה הזדמנות, ושאג אל תוך המיקרופון, "אני האלוף הבלתי
מנוצח, אף אחד לא יכול להפיל אותי, אף אחד, אני הכי גדול,
כן.", סיים בנחרה מאושרת.

המנחה המשיך לחייך, וקירב אף יותר את המיקרופון אל פניו של
האלוף, מעודד אותו בהנהונים קלים, גבות מורמות וחיוך מעודד
להמשיך ולדבר.
"אני האלוף היחיד, אני הגבר היחיד, הם כולם נקבות, כן.".
פניו של המנחה קמטו בהפתעה. "מה, אתה נלחם נגד נקבות", הוא שאל
בתימהון. חיוכו הסהרורי של הענק נקטע באחת. צווארו הנפוח נטה
מטה אל המנחה והוא שאג "מה!".

"אתה אמרת כרגע שאתה נלחם נגד נקבות, זו לא חוכמה כל כך גדולה
לנצח נקבות". המנחה אסף את המיקרופון ופנה אל הקהל בחיוך מלבב.
הוא פנה במהירות בחזרה אל הענק שלצדו, שהיה המום מעט ולא החליט
עדיין איך להגיב להתפתחות החדשה והמהירה הזאת. "לא, לא יתכן,
גבר כמוך, אתה לא נלחם נגד נקבות, אתה מנצח את כל הגברים, אתה
קורע אותם, אתה שוחט אותם, על הבמה כמו כבשים, אני יודע את
האמת", אמר המנחה אל הענק כשהוא טופח בידידותיות בידו הימנית
על חזהו של האלוף. פניו של האלוף רפו לאט, כתפיו שחו חזרה והוא
נרגע. פניו חזרו להבעה הסהרורית של עונג מכל הלטיפות שהאגו שלו
קיבל היום. "רציתי לדבר אתך על המשפחה שלך, אמר פתאום המנחה,
הוריך, אימא שלך ואבא שלך. אתה מאד אוהב אותם, נכון ?!" פניו
של האלוף התערפלו, הוא הפסיק לחייך, הוא לא ענה. הוא אסף אויר
לריאותיו ועמד לשאוג משהו, המנחה הקדים אותו: "זה נכון שהיית
ילד מוכה?" האלוף קפא במקומו, מוכה הלם, עיניו נפערו לרוחה,
הבעה רצחנית שאין לטעות בה עלתה במהירות על פניו. המנחה הוסיף
במהירות: "אביך ואמך נמצאים אתנו היום מאחורי הקלעים, תכף הם
יכנסו לכאן", האלוף היסס לרגע באמצע הזינוק שהוא עמד לבצע לעבר
המנחה, אשר הוסיף :"הם רוצים לדבר על כל המכות שהם נתנו לך
כשהיית קטן, איך בגלל זה נהיית אלוף כל כך גדול, איך הם בעטו
בך וחבטו בך באגרופים, איך הם כיבו עליך סיגריות ושפכו עליך
מים רותחים, הכל הכל".

ברכיו של האלוף פקו מעט והסתערותו הואטה, פניו החווירו ושפתיו
החלו לרטוט. הוא השיג את המנחה לבסוף והנחית לעברו אגרוף כבד.
המנחה התכופף בזריזות וזז הצידה. הענק מעד מעט, עצר, הביט
בתימהון זועם והתכונן לתקוף שוב. לפתע צצה פלדה מוכספת בידיו
של המנחה, אשר נצצה באורות האולפן, הוא כיון אותה אל האלוף
ואמר, "עצור, אני לא רוצה להזיק לך". האלוף הביט בפלדה ושאג
בזעם, פניו מתעוותים בטירוף, קצף לבן ממלא את זוויות פיו, הוא
זינק שוב.
המנחה ירה, אקדחו מופנה אל התקרה. הרעש היה נורא, האלוף עצר
באמצע ההתקפה, עיניו יוצאות מחוריהן וגופו מטלטל בין זעם נורא
ושטנה לבין פחד משתק. לפתע גמלה בו שוב ההחלטה והוא הסתער
קדימה. הפעם כיון המנחה את האקדח לעבר רגליו של האלוף וירה,
הירייה פגעה בירכו של האלוף, והוא קרס לרצפה, רגלו שסועה, דם
ניתז לכל עבר והוא בוכה בכאב ומנסה לאחוז בשאריות ירכו. המנחה
הוריד את האקדח והביט בו בשתיקה. פנה אל הקהל: "בזאת מסתיימת
לה עוד תוכנית טלוויזיונית צמאת רייטניג, שבה מפיקים צמאי דם
ורייטינג מעסיקים מנחים צמאי דם ורייטינג וחשיפה תקשורתית
ונותנים לקהל צמא דם וחורבן בדיוק את מה שהוא מבקש. להתראות
בשבוע הבא, ועכשיו ל-פר-סו-מות !!!"