מה בך הותיר בה מחשבות, אינה יודעת.
אולי, זו הדרך בה לחשת את שמה בפעם הראשונה,
ואולי זה בגלל, שמיד כעבור שניה,
נפשה נקשרה לקול ששבה.
מה בך לא הותיר ספק בליבה, אינה יודעת.
שמא, אי הידיעה בדבר דמותך,
או אולי ההבטחה לשמוע שוב את קולך.
אין ספק, שהשארת חותמך.
מה בך שבר את שתיקתה, לא תדע.
הן זמן רב לא נגעה מנגינה בנבכי נשמתה.
גם לא חזר והדהד קולו של הזר
בשעות לילה, כשכבר מאוחר.
ובדקות קטנות אלו, כשהיא מחברת מחשבות למילים,
מתרוצצת בלי מנוח התחושה,
שדווקא זו ההקדשה לך ובשבילך
לא תצבוט הלילה את ליבך למרות רצונה. |
