הסרט התחול נח על שערה הבהיר ברכות מושלמת. הוא תואם במדויק את
הסרט שבשמלתה הלבנה בעלת השרוולים התפוחים, שכן נתפרו מאותו
הבד. ידיה מונחות בעדינות אין קץ על הקלידים הלבנים הקרירים.
מגעם נעים בקצות אצבעותיה. מופלא הדבר בעיניה שבעזרת טפיחות
אצבע קלות היא הינה מסוגלת להפיק מוסיקה נהדרת. מהר, לאט, חזק,
חלש. איך שחפץ ליבה. היא שולחת ידה השמאלית לעבר התוים לשם
העברת דף. עיניה מתרכזות בנקודות השחורות הצצות כניצנים אחרי
הגשם על גבי החמשה במטרה לפענחם. היא ממקמת את אחוריה על כרית
הכסא המרופדת קטיפה אדומה ורכה בתקוות שווא שהמעשה יביא לישועת
ההתלבטויות- דו? רה?
אחותה הרוכנת לצידה נוטפת ריח ורדים. מבוגרת היא דיה על מנת
לבשם את עצמה עם תמצית הפרחים. המלמלה שבצווארון שמלתה
הוורדרדה מעידה גם היא על זכויות היתר שמעניק לה גילה. בקרוב
תהיה מאורסת ויודעת היא את תורת קריאת התוים היטב. ידה האחית
נחה על משענת הכסא והשניה על פני גילופי העץ המאתרים את שולי
הפסנתר. על גביו נח אגרטל כחול הנושא בקירבו זר ציפורנים
רענן.
סול-לה-סי-דו-רה. זה רה?
שאר דפי המוסיקה נחים בחוסר סדר מופגן על הכורסא. האחות
המבוגרת ורודת השימלה וכהת השיער מסתובבת ומסיטה את הווילון
הירוק בעל עיטורי הריקמה הזהובה. יתכן שאור יעזור לעיני אחותה
הנאבקת ותהליך הלימוד יהיה קצר יותר.
זה לא רה. זה מי.