יום אחד החליט אלוהים לשוב לעולם אשר ברא כדי לראות מה הולך
שם.
לראשונה ביקר אלוהים בגן ילדים-שם ראה  3 ילדים קטנים מרביצים
לילד אחד ולוקחים לו את הצעצוע. מאוחר יותר ביקר אלוהים בבית
ספר- ושם הוא ראה קבוצה של ילדים צוחקים על ילד שהוא עולה חדש.
אחר-כך הלך אלוהים לישראל ארץ הקודש ושם ראה אלוהים אנשים
הורגים זה את זה בגלל שכל אחד מאמין בנביא אלוהים אחר. ראה
אלוהים את כל העולם והזדעזע מהשחיטויות,שנאת החינם וההרג
והחליט לקיים משפט לאנושות.

בתור סניגור בחר אלוהים את ...אלוהים - שהוא רחום וחנון.
בתור קטגור בחר אלוהים... את אלוהים - אשר מעניש את החוטאים.
בתור שופט בחר אלוהים (נכון מאד) את אלוהים - אל הצדק.
והמשפט התחיל...

נאום הפתיחה החל מצד אלוהים
"גבירותי ורבותי וכן אדוני השופט, אנו כאן כדי לשפוט את הפגע
שבפגעים את הרוע שהורס את העולם, את עצמו - את האנושות. אנו
נוכיח כי האנושות היא האשמה בכל פגעי העולם אשר יצרתי  ונאשים
אותה בפשעים כנגד האנושות וכמו-כן נדרוש את העונש המקסימלי
לפשע זה-מוות"

אחר כך  נאם אלוהים-"אנו כאן מצד ההגנה באנו להוכיח כי האנושות
אינה אשמה בפשעיה ושלפי הערכים של החברה האנושית פשעים אלו הם
לא פשעים". אלוהים השופט התערב: "אנו לא שופטים את האנושות לפי
חוקיה אלה לפי חוקי שמיים". בשלב זה, הרגיש אלוהים החנון
והרחום חסר סיכוי.

"טוב אם כך נמשיך בהקראת העדוית" אמר אלוהים השופט. "נזמן
להעיד את אלוהים בורא העולם אשר מכיר את העולם בצורה הטובה
ביותר" אמר אלוהים. (שלב ההשבעה מיותר מכיון שאת אלוהים אי
אפשר להשביע) "הקטגוריה תפתח בתחקור העד" אמר אלוהים השופט.
"טוב אדון אלוהים "אמר אלוהים "באיזה מצב היה העולם כאשר
האנושות קיבלה אותו ממך?". "העולם היה במצב מצוין, הרבה חיות,
ציפורים, אוויר נקי ומים נקיים ממש אוטופיה" אמר אלוהים.
"ובאיזה מצב הוא עכשיו?" שאל אלוהים. "העולם במצב נורא - כל
שעה נכחד מין אחר של חיות,האויר לא ראוי לנשימה והמים לא ראוים
לשתיה." השיב אלוהים. " ומי אחראי לכך?" שאל אלוהים. "בני
האדם" השיב אלוהים. "אין שאלות נוספות לעד" הצהיר אלוהים. "יש
לך שאלות? " שאל אלוהים השופט את אלוהים הסניגור. "לא אין לי"
השיב אלוהים שבשלב זה היה בטוח כי אין לו שום סיכוי.

"נעבור לעד הבא " קרא אלוהים. "אלוהים בורא האדם מתבקש לעלות
לדוכן העדים" קרא אלוהים.  "אדון אלוהים, כאשר בראת את האדם,
מה היתה תכלית קיומו?" שאל אלוהים. "תכלית קיום האדם היתה
לחיות באוטופיה עם החיות כשליטן, וליצור עולם טוב יותר לו
ולהם" אמר אלוהים בורא עולם. "ומה קרה?" שאל אלוהים. "בהתחלה
הכל עבד כמו שצריך,הוא אפילו נתן לחיות שמות" אמר אלוהים בורא
עולם והמשיך "אבל מאוחר יותר כאשר נתתי לאדם את האפשרות לאכול
את החיות הוא הרגיש הרגשת עליונות כלפיהם והתחיל לראותם
כנחותות עד שכיום הוא חי בחברה אנושית ללא חיות ואת החיות הוא
מגדל בחוות למטרת מזון בלבד. לא זאת היתה תכליתו". "אין שאלות
נוספות" אמר אלוהים.  "ברצוני לתחקר את העד " אמר אלוהים
הסנגור. "אמרת שהאדם חי לו בחברה נפרדת מחברת החיות, נכון?"
אמר אלוהים. "כן אמרתי" השיב אלוהים. "אבל אין שום חטא בכך"
אמר אלוהים. "אבל זו  לא מטרת קיומו" השיב אלוהים. "לא שאלתי
אם זאת מטרת קיומו  אדוני אלא אם זה חטא או לא" אמר אלוהים.
"לא זה לא חטא "השיב אלוהים. "אין שאלות נוספות לעד " אמר
אלוהים.

"בתור עד אחרון אני רוצה לזמן את אלוהים אשר ירד לעולם וראה את
רוע האנושות" אמר אלוהים כשחיוך זדוני על פניו. ברגע זה הבין
אלוהים הסנגור ששיחק לידיו של הקטגור בכך שציין שהקמת חברה
אנושית זה אינו חטא. "אדוני השופט" אמר אלוהים הקטגור "אמנם
הקמתה של חברה אנושית זה לא חטא אבל העד הבא יעיד כי חברה זאת
מושחטת ורעה מיסודה". "אלוהים, מה היתה כונתך כאשר ירדת לעולם
לבדוק מה קורה איתו?" שאל אלוהים. "רציתי לראות מה קורה עם
ברייתי? " השיב אלוהים. "ומה ראיתה שם?" שאל אלוהים. "או זה
היה איום - אנשים רוצחים אחד את השני בשביל דברים מפגרים כמו
כסף או מי היה הנביא האמיתי של האלוהים: משה, ישו, או מוחמד"
השיב אלוהים. "בבקשה אל תשתמש במילים כמו מפגרים אדוני, מילים
אלו פוגעים בכבוד בית המשפט" אמר השופט. "טוב אדוני" אמר
אלוהים. "אנא המשך " הפציר הקטגור. "טוב אדוני" אמר אלוהים
"בני האדם כבר מינקות רבים אחד עם השני, אציין מקרה שבו
נתקלתי: הייתי בגן ילדים ושם ראיתי ילד קטן לא יותר משנתיים
היה גילו, אשר הוכה ע"י קבוצה אחרת של ילדים שרצו לקחת לו את
הצעצוע שלו" אמר אלוהים והמשיך" אחר כך הוא ועוד שלושה ילדים
אחרים עשו את אותו הדבר לילדה קטנה". "מה עוד ראית למטה?" שאל
הקטגור. "ראיתי שני ילדים שגדלו יחד והיו החברים הטובים ביותר.
יום אחד הזמין האחד את חברו לבוא איתו לפרדס". "למה?" שאל
הקטגור . "הוא רצח אותו" השיב העד. "למה?". "מכיון שחמד את
חברתו ורצה בה לעצמו." אמר אלוהים. "אין יותר שאלות " אמר
הקטגור. "אין לי שאלות לעד אמר הסניגור."נעבור לשלב נאומי
הסיכום" אמר השופט. בשלב זה בראשו של הסניגור התבשלה תוכנית
דרמתית.

הקטגור החל בנאומו: "במשפט זה הוכחנו כי האנושות היא חברה
קלוקלת ורעה מיסודה אשר הרסה את העולם ואינה משרתת את מטרתה
כפי שהבננו מנאומו של אלוהים, אשמה בפשעים כנגד האנושות
והפיתרון הוא יחיד...מוות!" הקהל הריע. "תור ההגנה" הכריז
השופט. הסנגור קם והחל לאמר:"אני לא אצטרך נאום, אני רוצה
לערער על קיומו של משפט זה". "מאיזה סיבה?" שאלו אלוהים."מהלכו
לא היה תקין מכיון שקיים ניגוד אינטרסים בין ההגנה לקטוגריה
מכיון ששניהם מהוים את אותה יישות ולכן אני מבקש לבטל משפט זה
לאלתר!". דממה. ואז דיבר השופט "בעקבות טענות שנשמעו מצד
ההגנה, המשפט... מבוטל". רעש באולם. "אני אערער" השיב הקטגור.
"נדחה, השיב השופט מכיון שאין עוד יישות היכולה לשפוט את
האנושות חוץ מאלוהים אבל בין אלוהים לאלוהים קיים ניגוד
אינטרסים".

וכך כמו רוצחים אנסים ופושעים רבים יצאה האנושות זכאית בגלל
סעיף טכני...