בבת עיניי היה
וסומא אני כעת מראות ענני קצף אמבט
נישאים בקו האופק מרבדי קסמים
ושורשי העץ בליפוף מעשה אהבים,
ציורי שמן ופסלים לתלפיות,
שעשועי פעוטות ונינוחות ישישים על ספסל כמחרוזת פנינים
ופרות קדושות.

אוזן קשבת לי היה
וחירשת אני כעת משמוע מזמורי חג,
הרוח בגזוזטרה כמשק כנפי פיות
וקול האורלוגין הספון בילקוט ילדותי,
קלאסיקת חיפושיות שליחכו העשב לרגלי רקדנית
וזלף גבישי הבדולח על חלוני
וחמת חלילים בפיעפוע רך כתסיסת דובדבנים.

שגור בפי היה
ואילמת אני כעת מדבר איגרות ברכה
ומילות כמיהת רחל התנכית ורחל המשוררת
ושיח פורץ סכרים,  
לרון לבלי ייחר גרוני
ולצקצק טעמו המריר של זית, חריפות פלפלים בריגוש מתומן
ומתיקות הדבש והנקטר.

נר לרגליי היה
ופיסחת אני כעת מפסוע, תוך מדידת צעדיי בזויות מדוייקות,
בצואר הבקבוק,
על גשר חבלים מיטלטל מלהבות דרקונים,
להרחיק מטבור ואדיות ופונדקי רוחות
אל שלוות ערמות חציר בניחוח כפרי,
לטופף ולרצד על במתי מדושנת עונג.

יד ימיני היה
וגידמת אני כעת מאחוז בקרני האייל ובדפנות המצפן,
להסיר פוזמקים וכפפות
ולמלא סליי בכל טוב שוק החיים,
לחוש עד תום רדידי קטיפה מקושטים בחינניות וטוהר לעטפני
ובלורית שדות נחושת וחרדל
וחשמל בסגלגלות חישוק עד התלכדות חלקיקי האטום.

הסרעפת חסרה כיווני אויר,
עלי ללמוד מחדש לנשום.