זהו! נשבר לי! אני מפסיק להשקיע!
במה?
בקשרים עם אנשים. עם ידידות, ליתר דיוק. זו לא בדיוק מדיניות
חדשה: מגיל 14 בערך נשבר לי "לשכנע" חברים שיבואו אליי, ובסוף,
לפעמים, גם אם הם אמרו שהם באים... הם לא באו! אז, כאמור, תוך
זמן מה באמת נשבר לי, ובהדרגה ניתקתי קשר עם חברים (תוך הבנה
מסויימת שהם עסוקים בלפתח קשרים עם חברות או ידידות) ועברתי
להשקיע בידידות, והשקעתי, השקעתי הרבה, מצאתי את עצמי נוסע
לפעמים ספיישל לחיפה (3 פעמים!!! ואפילו לא קיבלתי...
גלידה!!!), כפ"ס (אני מוכרח לציין שפה דווקא היו מספר ביקורים
הדדיים), גבעתיים וירושלים. ירושלים לא הייתה ספיישל נסיעה
לקרובים ולמשפחה אז באותה הנשימה גם לידידה. כמעט כל "ביקור"
לווה במתנה סימלית קטנה וחמודה, כמעט כמוני, רק שאני לא סימלי
וקטן, אלא רק חמוד. מה אני אגיד לכם? נהנתי! בילוי אפלטוני
לחלוטין (אלא אם כן אתם מחשיבים את הבדיחות השוביניסטיות
והציניות כהטרדה מינית, לשמחתי הן לא ;-) ) עם הרבה צחוקים
דיבורים ובידור!


הבאסה מגיעה אח"כ, כשאתה מרים טלפון ובסוף הן לא מחזירות
טלפון (פרט לידידה אחת ויחידה שאותה אגב לא פגשתי מעולם).
כשידידה מתגייסת והיא אפילו לא טרחה להרים טלפון או לשלוח
SMS... SMS למען-השם!! (הבהרה: אני אתאיסט, זו רק צורת ביטוי
P-: )
כשתיכננת כבר עם ידידה יום לפני ללכת לסרט (סרט אנימה מקסים
לדעתי - spirited away) אבל ברגע האחרון מגיע ביטול מהיר
ותמוהה של הידידה המגובה ע"י תירוץ צולע כזה או אחר.

ועכשיו נגמרה הבאסה.
מגיעה שיא החוצפה.

פתאום OUT OF THE FUCKING BLUE ידידה תיתן הזמנה ספונטנית
למסיבה ואפילו תצפה לנוכחות. סירבתי בנימוס.
ידידה שלא הייתה בקשר קרוב לשנה פתאום תבוא בהפוכה: אפשר לבוא
לביקור פתע עם חברה???
הגבתי באדישות - אם תבואו, שיהיה בסבבה! ואם לא, כפרה! בסוף
הפלא-ופלא - הברזה!
ידידה אחרת תציע בסבבה שכשיהיה לי רישיון אסע אלייה, ביקור
ידידותי.
סירבתי, הפעם הרבה פחות בנימוס. עד כמה פחות בנימוס? בריזה
מרעננת של ציניות :).


ואיזה שלב מגיע עכשיו? יפה, ניחשתם!

שלב השבירה!
שבירה של מה?
של הזין!!!
נשבר הזין!!!
(אוקיי, חשבתי שזה מה שזה היה, אבל אז נזכרתי שהכל רקמות...
ה"קאנאקים" ששמעתי באו מכיוון הכתפיים והעורף הנוקשים בטירוף
שלי). כאב לי, כאב לי מאוד (ולא רק בגלל שנתפס לי בשכמות). כאב
לי על הזמן והאנרגיה שהשקעתי לריק, כאב לי על השיחות שלא קיבלו
תשובה, כאב לי על המתנות שעכשיו הורגשו מבוזבזות - מחרוזות,
תיליונים ושאר דברים יפים. רציתי לצרוח עד לב השמיים אך נזכרתי
שאין מי או מה שישמע אותי שם למעלה (פרט לשכנים) אז החלטתי לא
לצעוק (אה, וגם להפסיק להשקיע בידידות).
לא עוד שיחות, לא עוד תקוות מנופצות של שיחות שלא חוזרות, לא
עוד נסיעות, ובטח, בטח שלא עוד מתנות.

המדיניות החדשה (המינימלית והחסכונית) נכנסה לפעולה - לא
שיחות, לא ציפיות, השקעות או מתנות, רק פיטפוטים קלים בכמה
תוכנות!
וזה עובד!
התיסכול נעלם!
הכעס נותב לכיוונם של ליימרים (לא בהכרח ניובים, אלא סתם
מתלהבים) במשחקי-רשת חסרי-כל-תרבות-משחק-נאותה (מה שגרם לשיפור
מסויים בסקילז שלי, אגב)!
חשבון הטלפון ירד פלאים!!!
והמצב-רוח השתפר עשרות-מונים!


אז אני, את המדיוניות שלי, שיניתי, ואתם?