איש לאהוב,
זה כמו לקחת
מבית גנזיו של המקום
ולהחזיר -
אחרי
שהשכיחו ממך את הדרך חזרה.

לכי ומצאי אותה עכשיו,
בחושך הגדול הזה.

חשבתי פעם כי לדמעות
יש עקבות שמשתמרים,
שהמילים שלך,
עושות שבילים קטנים לאורך הדרך.

ורק דרכים רבות שדיברנו
ראינו מן הכוון ההוא
ולא נאספנו אל אף אחת מהן,
רק באת ובעלת
את כל מה שדימיתי עצמי
צוברת עבורך.

בכל פעם שיצאת מתוכי,
הוספתי עוד חלל לערימה.
אספתי את החללים
והחבאתי בתוך לילה גדול.
והכאבים,
המתינו על סיפו לתורם,
שהיה
תורך...