ארבל הכרמלי / לא יכולתי לסרב |
"שלום, זו אני...
פנה לי פינה בלבך
מעט מקום אצל גופך
והיה לי לעיר מקלט".
השבתי:
"אותם עננים המסמלים את הכמיהה
אלה אשכולות השירה הנבנים בתשוקה,
מילה ועוד מילה,
כמו ענן ועננה,
יצטרפו למצע המטרה
שאת שדות תשוקתנו ירוו
עד שזרעי התאווה ינבטו,
ואז כבר נצטרך ליד ביד
גוף עם גוף למגע של ממש
כדי לקצור יבול המילים
ולהשביע הנפש בלהט היצרים".
אז השיבה:
"אבוא אליך חיש
בלילה זה הצלול ובהיר,
כאור לבנה קסום
אשכב במיטתך".
ולא יכולתי לסרב...
01/07/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|