לפעמים אני מסתכלת ביומן זכרונות...
מסתכלת בקפידה על כול מה שקרה.
על אז... כשהיית חלק מחיי.
כמה דברים הייתי משנה, עושה אחרת.
למרות הכול שעכשיו אתה לא פה,
אף אחד לא הצליח למלא את החורים הרקים שבלבי.
איפה הרגעים שהרגשתי נאהבת כמו איתך.
אולי לזה בעצם אני מתגעגעת,
להיות מיוחדת בחיים של משהו.
להקדיש לי זמן ולחבק אותי.
שמשהו ילטף את פניי ויגיד: אני אוהב אותך.
להכנס למיטה ולדעת שמשהו חושב עליי.
ולחוש עוד פעם אחת חיבוק מהלב...

כול אחד רוצה להיות נאהב בכול דרך...
להרגיש משהו לצדך. חבר'ה? מה עם אהבה?!