צדק פיוטי
הופך את גורלה
של חרב דמוקלס
שכוחה.

דממת עידנים
מועלה באוב
בנשימה חרישית
צלולה.

בין שקיעה לזריחה,
בין כוכבים לריק
בתוך חלום צלול,
או אולי מציאות הזויה...

---------------------------

התעוררות, שתיערך רגע
ותיעלם באותה מהירות
ומתוך אותה גחמה כביכול
והסרבול נובע מן ההכרח

ובים של ריק מחליד,
והלם מוחשי,

יתגבש צחוק,
ותזוזות של אי נוחות במיטה לא מוצעת,
ידגישו מעגלים ששורטטו בחים קודמים על הרצפה,

שניצבים בהתרסה,
מול פחד זה או אחר.

והאירוניה...
אפילו לא מתקיימת מעבר לדפים המקומטים על השולחן.