שרונה הולכת הבוקר לשוק,
שרונה הולכת הלילה למות,
אבל עכשיו היא בשוק,
קונה אגסים,
וגבינות
וחלב
וגם זר נרקיסים.
צועקים לה באוזן:
"גברת, בואי תיקני"
כי עוד כמה שעות-
לכי תדעי...
איך היא יפה
בין כל האנשים,
נשימתה מתנגנת
וצעדיה נכונים
ואיך הכורכר נושק לה בעקבים,
עם שקית קטנה וזר של נרקיסים
ואיך היא לא משתלבת בנוף
ואיך היא לא מריחה את הסוף.
החזה שלה מלא
והשיער בסלסול,
נתח בשר על זמן שאול.
הוא יבוא בלילה,
מאחורי הבניין,
ובין רגליה,
הוא ידמם בלבן,
ואז יחתוך בבשר החשוף
ודמיונה יפליג לקרוסלה ונדנדות.