פאולינה ז'וקוב / ולפעמים |
בפינה,
פולטת קריאות ייאוש
שבורות
מנצנצות באור חלש
ולפעמים היא מדברת
לעצמה,
אומרת כמה היא
יפה
ונצנוץ קלוש של שמש
מאיר מתוך עיניה
מחמם עלי כותרת של
רקפת נבולה
ולפעמים היא מושיטה
ידיה אל שמש רחוקה
מוכתמת בכתמי זהב
קרניה מאירים שדה
כלניות ביום סתוי וקר
ולפעמים היא שרה
לעצמה,
צונחת כנוצת ברבור
לבן
כנפיה נוצצות מרסיסי
הטל
ולפעמים תשמע צחוקה,
מזוייף כמתכת חלודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|