היא הייתה מרחפת למימדים אחרים, בהם הכל שלם וכולם שמחים.
היא הייתה מאושרת למספר דקות עד ששבה לביתה ולזיכרונות.
היא הייתה צוחקת כדי להסתיר את הכאב וניסתה להבין מי חבר, מי
אויב.
היא נסעה לה רחוק למצוא דרך לנשום, חיפשה מקום עם הרבה אהבה
וחום.

היא חיפשה בעצמה שקט נפשי.
היא פגשה אותו. הוא גרם לה להמריא.
היא מצאה את האושר, את החום, האהבה.
היא קיבלה את עצמה. היא נהייתה שלוה.

היא הפסיקה לחשוב, היא איבדה את הרוב. היא הייתה מאושרת ולא
הייתה דרך אחרת.

לפעמים שגורמים לך להמריא, כשמוצאים לבסוף שקט נפשי, צריך גם
לדעת לחשוב ולהיות מאושר עם מה שיש לך, מה שנשאר.

אני לא ידעתי,
אני לא הבנתי,
אני לא קיבלתי,
לא הפנמתי,
לא שמעתי.
המראתי, אבל זה הרגיש לי מוזר ואז הואנ נהייה לי כמו אל זר.
הייתי חייבת לעזוב ובסופו של דבר-
איבדתי את הרוב.