עבדנו קשה...
כל יום הייתי חוזרת מהעבודה לביתי בשעת לילה מאוחרת כשהשמש
הייתה אמורה להפציע ולהכריז על יום חדש בכל רגע.
היו לי מעט שעות שינה והרבה מאוד עבודה לעשות, הרגשתי שאיני
מסוגלת עוד לחיות, הרגשתי שמשהו בי מתמוטט, לא יכולתי לשאת את
הכאב והצער והייסורים, כל כך הרבה מאמץ בשביל פרוסת לחם
ביום...
פעם קראתי עיתון... לא קניתי אותו כמובן הוא, היה מאוד יקר,
כמעט 3 ש"ח...
סכום עצום ביחס למה שאני מרוויחה שבקושי מספיק לי לפת לחם
עלוב.
מצאתי את העיתון באיזו סמטה עלובה בדרך הביתה...
קראתי שם על מילה מסויימת נדמה לי כי המילה הייתה צעצועים...
מין משחק כזה של ילדים שלא עבדו כל החיים שלהם, של ילדים שכל
מה שבקשו הם קיבלו על מגש של זהב...
ואני?! אני ילדה שכל החיים שלי עבדתי, את כל החיים שלי הוצאתי
בניסיונות הישרדות, עשיתי את כל הנדרש ואת כל יכולתי השקעתי
כדי להישאר בחיים, כדי לא ליפול, כדי לא להתייאש...
מגיל 4 אני עובדת...
בעוד ילדים אחרים מקבלים צעצועים ומשחקים שלא עמלו עליהם...
החיים כל כך לא הוגנים עם כל כך הרבה מגרעות...
2 אחים יש לי ושניהם נולדו ב"טעות".
אנחנו 3 ילדים בבית והמצב הכלכלי כל כך קשה...
אחים שלי בני שש למדו מזה להיות גבר לפני שהם למדו איך ללכת
ואני... אני ילדה של החיים...

זכויות הילד צריך לשמור אותם כדי שלא יפגעו אתם לא תאמינו כמה
ילדים עובדים בשביל חצי שקל...
החיים כל כך לא הוגנים.