לדניאל
צל ירד על פניך
מסתיר את העיניים היפות
אבל עדיין אני יכולה לראות.
פעם היו מחייכות אלי
ולא מבלבלות אותי
פעם היו חונקות אותי
סוגרות עלי.
היום הן לא מביטות היישר לעיניי.
אתה מוסתר.
מסביב
ריקנות.
והגעגועים לבית דופקים בדלתות לבי.
כמהים אפילו למחנק
שפעם הרג אותי.
כעת אתה זר,
והאוויר חזר לראותיי.
ואני לבין עצמי כבר זמן רב תוהה
כנראה שהיה טוב
כי אם היה כל כך רע
איך זה שפתאום אני רוצה בחזרה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.