צחקתי... ובאותו הרגע נאבקתי לא לפרוץ בדמעות, בדמעות של כנות,
הבנה והזדהות.
רציתי לחבק אותך... אבל עצרתי מעצמי כי אולי החיבוק שאני אקבל
חזרה לא יהיה אמיתי אלא מתוך הכרח.
קראתי לך ובאת, אבל למה באת? כי קראתי או כי רצית?
אני מלאת חוויות טריות של שמחה, צחוק והנאה, מהולות באחוזים
גבוהים של פחד וחרדת נטישה, נטישה של מי שמעולם לא הייתי שלו
כמו שאולי מעולם לא הייתי של אף אחד.
אם זה אמיתי ומה שרציתי(?)... למה כל כך מפחיד? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.