הם היו זוג מושלם. כל רגע היו ביחד. כל דקה התנשקו, וכל שניה
התחבקו. רק העובדה שהם היו בני זוג עשתה אותם מאושרים. וכל
מילה שאמרו זה לזו, הייתה מלמולי אהבה מתוקים.
לנער היה שיער ארוך, מפוזר, שחור כליל, בגדים קרועים, ועיניים
עם עומק בלתי ניתן להגדרה.
לנערה היה שיער גלי, חום בהיר, שנשפך על כתפיה כנהר של זהב,
ופניה היו כמו קרן אור לכל מי שהסתכל עליהם.
הם אהבו זה את זו עד אין קץ.
עד שהגיע הרוע, שהחליט להרוס את הזוג היפהפה, לקרוע את
לבבותיהם, ולהמית אותם באפלה.
הוא כישף את הנערה, כך שאם תראה חלק קטן מאהובה, תשמע את קולו,
או תרגיש את המגע שלו - תמות.
בהתחלה, זה היה סביל. היא אולי לא הייתה מאושרת במיוחד, אבל
יכלה לסבול את הניתוק ממנו.
לאחר מכן, הבדידות אפפה אותה, והיא הרגישה בחסרונו, ובכתה רק
מלהיזכר בו, ברגעים אותם חוות איתו, במילים שלו, במגע שלו,
במראה שלו...
היא ניסתה לשכוח אותו, אמרה לעצמה שיש עוד נערים בעולם, אך היא
לא הצליחה. היא עדיין אהבה אותו כמיקודם.
והנער - אותו דבר. הוא לא יכל לעבור דקה בחיים, בלי לדמיין או
לשחזר רגעים רומנטיים, מתוקים ויפים שעבר יחד איתה, את
הנשיקות, המילים, החום והחיבוקים שלה, ולחייך. אך רגע לאחר
שעלה חיוך קל על פניו, הוא נזכר שהיה זה לא יותר מחלום או
זכרון. הבדידות נתנה גם בו את אותותיה, עד ששניהם כבר לא יכלו
יותר לחיות עם זה.
הם רצו אחד אל השני, בזרועות פתוחות. הוא חיבק אותה בזרועותיו,
ונתן לה את כל האהבה שאפשר לתת.
אך לא היה זה אותו הדבר, שהרי היא לא החזירה לו אהבה, כמקודם.
הוא לא הרגיש את נשימתה על צווארו, ולא הרגיש את פעימות ליבה
משתלבות בשלו.
הוא הוריד ממנה את ידיו, וראה שעיניה פקוחות לרווחה, אך הכחול
שבתוכן לא רימז לו על רגשותיה. פניה היו חיוורים. במיוחד ליד
שיערה, שנראה עתה שחור, ולא זהוב כמות שהיה. שפתיה היו אדומות,
וכשנשק להן, לא היו בהן חיים.
אז הוא הבין, כי הוא הרג אותה. הקללה שהטיל עליה הרוע, גרמה
לליבם להישבר, שהרי הם לא יכלו לחיות אחד בלי השניה.
הוא חפר בור באדמה, ושם את גופתה בפנים. אז לקח את הסלע הקרוב
אליו, ונטל ענף עץ, וכתב על הסלע: "אנה הולברייק. נהרגה בידי
בן זוגה, סיריוס בלק, לאחר שהוטלה עליה קללה, שאם תפגשו, תמות.
הם נפגשו, והיא מתה. היא לעולם לא תישכח, והוא ינצור את אהבתם
בליבו".
אך לא היה זה הסוף. הוא טיפס על ההר הקרוב ביותר אליו,
שלמרגלותיו השתפך הנהר. כשהגיע לראשו, הוא קפץ משם, בשקט,
וכשפגע גופו במים, נשמתו פרחה, והוא עלה למעלה, לגן העדן,
והתאחד עם אהובתו.
ואם תעברו ליד נהר שלידו הר, ותראו בחור עם שיער ארוך ושחור,
ובגדים קרועים, מת, דעו שזה הוא. ואם תטפסו על ההר, תראו את
המצבה שהוא עשה לה.
וכשתראו אתם זוג כזה, אל תקנאו, כי הסוף לא תמיד טוב.
אלו היו השיעורים שנתנו לי בספרות, ואני עשיתי אותם עם הלטר,
וזה מה שיצא. וזה לא עלינו. |