החיים בוא נאמר
הם דבר שנגמר
הבית מלא זכרונות
הזכרונות הם מה שנשאר

אתה אומר שאתה פוחד מסיוטים
אז תנחת למציאות
אתה אומר שגם בה
אין לך כל מהות

הטבע נותן דברים
למי שנראה לו זקוק
אם אלהים לא עוזר כשצריך
או שאין, או שהוא ממש עסוק

אתה אומר שאלהים יודע לתת
אז הוא חייב גם לקחת
אתה אומר שאנחנו נלחמים
אבל אולי הוא ישן לו בנחת

הידוע מראש מתקרב
גלגל החיים ממשיך להסתובב
גם אם הצפוי מתעקב
הטבע בסוף עושה ולא חושב
חוקיו בסוד שמורים
וסודותיו אינם פתורים

זו לא תמימות
שפוקדת את פני בימים אלה
זו אדישות
שמראה את חיי כ"חיים שכאלה"
אני לא מבין
למה את נבהלת
כשהמילים ברורות כל כך
זו הראיה שמבלבלת

החיים מלאי זכרונות
צלקות שאינן נמחקות
יש גם זמנים יפים
גם החיים בסוף הם רק חיים

ראית את פניה שוב
הרגשה כמו לחזור הביתה
איך פעם היית כל כך עצוב
פשוט קמת ועזבת
לקחת דף לבן ועט
כתבת הכל מילה במילה:
"החיים הם גלגל מרובע
גם כשסוף סוף מתקדמים
בסוף חוזרים להתחלה"