היא ישבה במרפסת של הפנסיון, מחזיקה ספר ומביטה אל השמש ואל
הים. שיער צהוב נוגע בכתפיים בהירות, שמציצות מעבר לגופייה
אדומה. מוצא אירופי. ניגשתי.
שלום, שמי דני (ככה חברים שלי קוראים לי), ואני מחפש אהבה.
חיוך.
אין כמו חיוך של בחורה יפה, במיוחד במקומות מיוחדים כמו כאן.
אני מחפש חלומות, שקיעות צהובות שנושקות לים, זריחות מעל הרים
ירוקים-אפורים, השתקפות של כוכבים בלילה חשוך על אגם חלק
וכחול.
אתה תמים.
אולי אני תמים, אבל אני מרגיש שחסר לי משהו, אחרת איזו סיבה יש
לנו להמשיך לחיות?
אין סיבה.
ולמה את פה?
בעלי עוד מעט ירד, ונלך לטייל על החוף בשקיעה...

ניגשתי והקראתי לה את הסיפור.
אף פעם לא כתבו עליי סיפור כזה יפה.
פשוט קיבלתי השראה מהמקום. מהשמש והים והרוח השקטה, וההרים
הגדולים שמקיפים אותנו.
ואני.
ואת.
אני בדיוק יוצאת לטיול על החוף, תרצה להצטרף אליי?
אני חושב שאשאר כאן עוד קצת.

הרוח המשיכה לנשב באוזניי. באה מן הים, דרך העצים, אל ההרים
מאחוריי.  השמש נשקה אל הים, עד שנבלעה בו כליל, משאירה רק
הילה על המים. אורות התחילו להדלק מאחוריי, ונדמה שהקולות
המרוחקים נעשו קרובים יותר.
היא קיפלה את הספר ונעמדה. מבטים נפגשים לשבריר שנייה. רגע
לאחר מכן היא כבר לא הייתה, משאירה אותי עם הים, העצים
וההרים.

תורכיה, יוני 2003