אהבתי את המדבר.
את המרחבים העצומים, החום, הניתוק.
הלילות הבהירים והימים הארוכים. הריגוש של למצוא גב מים
בערוץ יבש, או מעיין בסוף היום.
קול פצפוץ עצי הרותם במדורה שמאירה את החשיכה.
הפריחה באביב והצינה בחורף. השקט.
עקבות של יעלים וצבועים אחרי שטפון, מטביעים חותמם
על ערוץ הנחל המתייבש לאיטו.

נכנסתי אל היער.
חשוך, טומן סוד, מסוכן.
האדמה הטחובה והשיחים הצפופים.
לפעמים מגלה שיח אוכמניות בשל, אבל צריך להזהר.
קולות חיי הלילה הקרובים רחוקים. דובים, זאבים.
אני לא אשכח את הלילה לבד וכמה ארוך הוא היה.

הרים.
הרחק מהיער, גבוה מעליו.
טומנים בחובם אגמים שקופים ושקיעות מרהיבות.
פסגות גבוהות וקניונים תלולים. כוח פיסי ונפשי.
זכרונות לכל החיים.



בולגריה, הרי פירין, אוגוסט 2003