New Stage - Go To Main Page

אבי ארז
/
אהרון יאקוזה כהן

"ואוו" אמרתי בקול, מנסה להראות מתרשם. ת'אמת מבחינתו מספיק
שהייתי אומר אוטוזבל, הוא לא היה שם לב. אופוריה של אנשים באה
בדרך כלל מתוך תוכם בלי קשר לסביבה ולפעמים למציאות. רציתי
להשתין לו על הM-16.
"...ואז המ"מ אורי שאל אותי למה אין גומיה בנעליים... בלה בלה
לה לה כי הוא עמד מאחורי באלונקה... בלה בלה... ואז יורן צעק
חילוף! בלהבלה!... ובוריס צועק כל פעם 2,3, הקשף ואפילו המפקד
הסמל צוחק בלי שנשים בלה בלה בלה... וכשאמרתי להם שאולי תבוא
לאסוף אותי מהטקס סיום כולם שאלו אם תביא איתך את האקדחים, אתה
תביא ת'אקדחים נכון?"
"בטח אורי, אני אביא את האקדחים, אבל תצביע להם על הבליטות בלי
שאחרים ישימו לב. כרגיל. בסדר?" זה נראה כאילו הוא מחייך את
אחד החיוכים הגדולים בחייו, משהו בין מייקל ג'קסון ליד ילדים
ובן-לאדן ליד גורדי שחקים.
"אורי!!! תעזוב את כרמל, היה לו שבוע קשה!" אמא תמיד יודעת
מתי לצווח זעקת קרב טובה ומצד שני להכניס אותי לפינה הזו שוב
ושוב ושוב.
"גם לי... היה לי מסע!" הוא ענה בקול די חלש ומיד הביט בי
בציפיה "תן רמז כרמל, נו בחייך, משהו קטן, אני לא אספר לאף-אחד
נו נו נו נו נו..."
"אתה יודע שאני לא יכול, זה אסור"
"אסור גם לגנוב קוטג' וממתקים מהמכולת של אהרון בבוקר לפני
שהוא פותח ולעשן, חוץ מזה אם אתה לא מספר כלום אף פעם איך אמא
יודעת שהיה לך שבוע קשה?! אה?"
"זה כל מה שהיא יודעת אורי, וזה לא כזה קשה להבין לבד, אני
נוסע לכמה ימים, חוזר הרוג והולך לישון ליומיים ואם כבר הזכרת
את זה אני קופץ לאהרון להביא נובלס, רוצה משהו?" הוא הסתכל על
עצמו שניה, ראיתי איך הוא מת לבוא איתי אבל קולט שהוא עדיין על
מדים, עם הנשק עליו והכומתה הירוקה הענקית הזאת בכותפת.
"מלבורו" הוא אמר בסוף. "ונחש גומי".

"אז הוא חזר כבר האח חלב הזה שלך?" אהרון שאל חושף שיניים בשלל
צבעים לתפארת דגל ג'אמיקה. הנהתי עם הראש תוך כדי שאני מדליק
סיגריה ושם לי ולאורי סגריות בשקית. "יופי, קח אותו לצפארי או
משהו בסופ"ש למה שבת הבאה אני צריך אותך"
"אמרנו ששבת הבא מיקו עושה משלוח, בחייך אהרון, זה חתונת הכסף
של סבתא צילה ובעלה השני, יהיה קשה להסביר את זה".
"אין מה לעשות, שבוע שעבר מיקו איחר לקנפה ואחמד וכמעט ירו
עליהם, הם לא מוכנים לעבוד איתו שוב, מעכשיו הוא על קו
אילת-ירדן-תל-מונד, צר לי מותק, באמת שצר לי"
הוא עשה את פרצוף יהודה איש קריות שלו ודחף לי חופן של נחשי
גומי לשקית. "קח מותק, אח שלך פעם נגנב עליהם" והוסיף אחרי
גירוד קרחת ארוך ומספק על-פי הההבעה שלו "תגיד למשפחה שצץ איזה
משהו, אה? כתגובה על הפיגוע האחרון בירושלים או נצרים או משהו
כזה, אל תדאג, הם יבינו."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/12/03 4:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי ארז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה