יש לי זמן לחשוב, מפסיקה להרגיש, מקבלת וויבים שזה לא מבורך
ונאטמת, כל אחד והשריטות שלו ואז מתחשבנת ולא משחררת ומעמידה
חומות ולא טוב לי ואם לא טוב לי, זה לא יכול לעמוד ברשימת
הבעד, הגיוני לא?
בגלל שנשמרת, לפעמים מתקשה להגדיר לעצמי איך מרגישה, לא יודעת
אם כועסת או פגועה או מאוכזבת ואולי זה לא משנה, כי ההשפעה
דומה, שלילית וזו לא אשמתך, שוב אני והטעויות החוזרות ונישנות
שלי, מכניסה מהר מדי, נותנת יותר מדי, מקום גדול מדי ומהר מדי,
זאת אני, זה הבור אליו נופלת כל פעם מחדש ולא יכולה להיות
אחרת, לא בטוחה שרוצה.
המחשבה לעזוב קופצת בתדירות גבוהה יותר ויותר, ואתה, אתה קופץ
מולה, מנסה להילחם בה, אבל זה לא אתה, זה אני שרוצה שזה תהיה
אתה ויודעת, ואם יודעת יותר קשה להכניע את המחשבה ולא בטוחה
שזה נכון לי, או בריא, או אפשרי, אבל השהות פה נהיית גם היא לא
ודאית באותה מידה, כבר לא בטוחה שהסבל הזה הכרחי, למה בדיוק?
הסתכלתי לעצמי היום בעיניים, במראה אצלך במקלחת, אני חושבת
שכבר אמרתי שאני נמנעת מלעשות את זה בדרך כלל, אבל, עשיתי את
זה היום וגיליתי עיניים עצובות, זה לא שווה לי את זה, הקושי לא
מפחיד, זה העצבות הזו ומכירה את עצמי, לא יכולה להרשות לעצמי
להיות עצובה, זה עלול לקחת אותי למקומות לא טובים, שיהיה לי
קשה להיחלץ מהם...
ושוב לא יודעת מה אני אומרת, סתם משתפת אותך באיך מרגיש לי וזה
נהיה מסוכן, כי יש לך נטיה להשתמש בזה נגדי, יש לך את הנטיה
הזו להטיף, מתוך כוונה טובה, אני יודעת, אבל זה עושה לי רע,
מרגישה מתנצלת על איך שמרגישה, שוב וזה לא שמה שמרגישה ראוי
להגנה, אבל מתגוננת, ויוצרת לעצמי לופ, כזה שיהיה קשה לצאת
ממנו.
יש לך נטיה להעמיד לי את האמת בפרצוף ויותר מזה, להכריח אותי
להסתכל עליה, זה מגניב כמעט כמו שזה קשה, זו הסיבה לעזוב וזו
בדיוק אותה סיבה להישאר, יודעת שזה בכלל לא קשור אלייך, זו
אני, באמת והעניין הוא שגם אם לפעמים אני מאבדת את זה, את
הידיעה, אתה מזכיר לי, זה לא קשור אלייך.
יום שבת היום, יצא שלא הלכתי לעבודה, אני חייבת לציין שזה שימח
אותי מאד. אני יושבת אצלך בדירה, על המחשב, אתה בוירג'יניה,
בלעדי, מחפש איפה לצנוח, שומעת מוסיקה, "רוקפור", לא כוס התה
שלך, אוכלת קערה של צ'יפס, זו דיאטה מיוחדת וכמעט נהנת מכל
רגע. רק כמעט, כי מדי פעם מסתכלת על עצמי בעיניים שלך, אני
יודעת שאני לא אמורה, אבל זה מטריף אותי שאני לא נראית טוב
בעיניים שלך, אני אפילו לא יודעת למה, זה נראה כאילו אתה חושב
שאני לא מסוגלת, לא מצליח לך להבין שאני לא רוצה.
אתה לא מכיר אותי ואני מתלוננת על זה שאתה לא מבין.