באנשים יש יותר ממה שהם מראים. כל אדם מסתיר בתוכו המון דברים,
כאלה שלא תיארת לעצמך שקיימים בו. וכשאתה מתחבר לאותו אדם, אתה
מתרגל לדברים שהא אומר, למעשים שהוא עושה. כשהוא עוזב אותך,
מכל סיבה שהיא, תמיד נשאר בך את אותו החלל הריק שאף אחד אחר לא
יוכל למלא ובין אם אתה רוצה את זה או לא, החלק הזה ממך תמיד
יתגעגע אליו. אתה שומר דברים שלו, זוכר משפטים שלו, יוצר בתוכך
חדר קטן שמוקדש רק לו. כל הדברים שקשורים אליו חיים לנצח בחדר
הזה, ובכל פעם שאתה מתגעגע אליו אתה נכנס לחדר הזה ושוקע
בזיכרונות. וכשהאנשים מסביבך קולטים שאתה שקוע במשהו, אל תנסה
להסביר להם ששקעת באותו "חדר". זה לא ילך.
כל בנאדם הוא עולם בפני עצמו. דמיין לעצמך כמה חדרים כאלה
נוצרים בתוכנו אם אנו פוגשים מידי יום אלפי אנשים. וגם אם אתה
לא תאמין בזה, אתה זוכר את כל אותן השיחות הקטנות וכל הפגישות
המקריות והלא מתוכננות.
אנחנו לא תמיד מודעים לזה, אבל אנשים משפיעים עלינו. אנחנו
מזדהים איתם, משווים את עצמנו אליהם. לכולנו יש את אותו מספר
אנשים שפגשנו במקרה והם שינו בנו משהו.
אני פגשתי מישהו כזה, לא יצא לי להכיר אותו ממש. אני לא יודעת
אם היו לו בעיות חברתיות כשהוא היה קטן או אם היו לו ריבועים
על השיניים. אבל אני זוכרת כמעט כל דבר שהוא אמר לי, ואת כל
המסקנות המגוחכות שהגענו אליהן.
הוא לא היה ילד טוב, לא אחד כזה שההורים שלו גאים בו. באמת
שלא. הוא היה חתיכת ממזר, לא היו חסרות לו תכונות שליליות. אבל
כשהוא דיבר, אפשר היה לראות שהוא מדבר מהלב ושהוא ישאיר בך
חותמת להרבה זמן. הוא יכול היה להגיד דברים נפלאים בלי
להתכוון.
הוא הרס את עצמו, כמו רובנו. פירק את עצמו בהדרגה. הוא היה
בנאדם שבור מאוד, באמת לא נראה לי שהוא התחרט על זה מתישהו.
היו לו הרבה אבדות בחיים שלו, כל אותן האבדות שהוא נהג לאכול
את עצמו בגללן. הוא אהב מישהי המון זמן, אהבה גורמת לאנשים
לעשות דברים קיצוניים. אני אף פעם לא ידעתי עד הסוף מה היו
המניעים שלו.
היו לו בעיות, כאלה שאף פעם לא נפתרות באמת. בעיות שגורמות לך
להרגיש כאילו חסרה לך יד. אתה לומד לחיות עם זה, אבל עדיין יש
לך רק יד אחת.
המון זמן עבר מאז שדיברתי איתו בפעם האחרונה. שמעתי מאז כל
מיני שמועות בקשר אליו. שהוא השתנה, התדרדר, מי יודע באמת. הוא
ניסה להשפיע על אנשים, לגרום להם להרגיש משהו, זה מה שבאמת
חשוב. נדמה לי שהוא יודע שהוא השיג את המטרה שלו.
הוא אף פעם לא ידע באמת מה הוא שווה, אבל היו לו רגעים יפים,
אלה שבהם הוא הבין שהוא עשה משהו. וכשזה קרה, העיניים שלו
הבריקו, ואני רק הסתכלתי עליו וחשבתי שזה בטח בגלל הרוח הארורה
הזאתי, ולא בגלל שהוא מאושר.

"מה שעשינו בשביל עצמנו מת איתנו. מה שעשינו בשביל אחרים נשאר
לנצח."
- אלברט פייק