אנשים נכנסים ויוצאים מחיי
ואני עכשיו עוצרת ושואלת עד מתי?
איפה הוודאות שההיא תהיה איתי
ואיפה הביטחון שהוא יהיה שם לצידי
ערפל סמיך עוטף יחסים
ומונע לראות מהנותנים כמה לוקחים
מהו החופש אליו כולם רצים
באמת הם יודעים למה הם נכספים?
אשליה של הגנה מונעת דו קיום
וכל דבר אחר נתפס פה כאיום
ידי פרושות הצידה וכול כולי תמיהה
איך הגענו למצב כזה של הזנחה
איך יצא שכל אחד נשאר בודד
למה כל מאמץ הוא נטל כה כבד
מתי הפארנויה תתפוגג ותעלם
ולמה על כל חברות אני צריכה לשלם.