סמטאות חשוכות ושלטים עגומים התלויים מעל בתי בושת או פונדקים
ליליים התערבלו בעיניה הדומעות בעודה רצה במורד הרחוב ללא
כיוון או מטרה. קולות המגפיים הכבדים, ההולמים ברצפת האבן לא
נשמעו עוד. היא האטה את צעדיה בתקווה שאכן נמלטה וניסתה להחזיר
את נשימתה. רוח ליל החורף המקפיאה הביאה אתה צחוק שיכורים מבתי
מרזח ויללות מוזרות שאת מקורן לא רצתה לנחש. אנשים מעטים שעברו
ברחוב נראו מאיימים ומנוכרים והזכירו לה את רודפיה. כל זאת יחד
עם הרוח על עורה החשוף ורטוב מזיעה גרמו לה להחיש שוב את צעדיה
ולרוץ לכיוון היערות התוחמים את העיירה ממזרח.
לאחר מספר דקות מצאה עצמה עומדת יחפה בין בתי אבן שבורים
ונטושים לבושה רק בכותונת קרועה כשבמרחק נראים גזעי האלון
העצומים ובאפה ניחוח אורנים מבטיח. היא הייתה בשנות ה-20
המוקדמות שלה אך פניה, גזרתה והתנהלותה היו כשל נערה צעירה,
קומתה הייתה נמוכה וגופה רזה וחטוב, בעלת שער שחור גלי ועיניים
גדולות וחומות שהחלו להתייבש בעוד ליבה מפסיק להלום בחזה.
רועדת ממאמץ ומאימה נשענה על שבר קיר גדול ועצמה עיניה בחושבה
לנוח מספר דקות. כשהיא נרדמת בעל כורחה חזרה רק מספר שעות
לאחור לרגע בו עדיין ישנה במיטתה והתעוררה באישון לילה לקול
דפיקות רמות מבחוץ. בעיני רוחה ראתה עצמה קמה ממיטתה וניגשת
לדלת. בעודה מסיטה את סוגר העץ הכבד נהדפת הדלת בפראות ומטיחה
אותה על גבה לפינת החדר הגדול. שלושה גברים לבושים לקרב נכנסו
בזריזות לביתה ואל תוך חדרי משפחתה. אחריהם נכנס בחשיבות עצמית
אדם גדול ממדים לבוש בהידור מלחמתי ולכתפיו גלימה שחורה כבדה.
פניו הכהות המתוחות בבוז מתריס ועיניו השחורות והקרות נחו עליה
במבט אטום בעודו מפטיר פקודות לחייליו שהביאו את הוריה ואחיה
לפניו כשהם חבולים ומדממים. בעל הגלימה התקרב לאביה ושאל בקול
רועם ואדיש לשם משפחתו. אביה לא ענה. מפקד הכוח משך בכתפיו
והחווה תנועה קלה בידו, בו ברגע נדקר אביה בלבו וצנח מת לרגלי
רוצחו.
מוכי הלם ושיגעון ניסו אחיה ואמה לשווא להשתחרר משוביהם והיא
הרגישה את ידו הגסה של בעל הגלימה תופסת את שערות ראשה ומרימה
אותה על רגליה. כה המומה הייתה ממות אביה שלא יכלה לגייס את
כוחה ולהתנגד. באוזניה הדהדו זעקותיהם של אימה ואחיה שנשחטו
באדישות בעוד היא נגררת אל מחוץ לבית, לרחוב בו לא הייתה נפש
חיה. מהלומה חזקה נחתה על פנייה והיא נשכבה על האדמה הבוצית.
שרועה ומעמידה פני מעולפת החלה לשמוע קולות פיצוץ של עץ בוער
והרגישה גל של חום עובר על פניה. ביתה עלה באש. לאחר חילופי
דברים קצרים ומשועשעים בינו לבין שלושת עושי דברו הקים אותה
שוב בעל הגלימה באלימות על רגליה. היא זכרה בחיות מצמררת כיצד
התעקלו שפתיו לחיוך דק וקר בעודו חופן את שדה בידו, לוחץ אותה
אליו ומחניק אותה בריח של זיעה ועור.
זיכרון חיוכו האכזר החזיר אותה למציאות. היא התעוררה והתעשתה
מוצאת עצמה שוב בעי חורבות בשעת לילה מאוחרת. עדיין עלה ריחו
באפה בממשיות מחרידה שגרמה לה להסתובב בציפייה לראותו מושך
אותה אליו מבין הצללים. אך מאחוריה נראה רק נוף עיירה מנמנמת
ואדישה. היא הרכינה את ראשה ונשמה בהקלה כשלפתע נמחצו כתפיה
באחיזה מרסקת שהטיחה אותה בקרקע הסלעית. מיד קמה על ידיה
ובירכיה אך מגף כבד שנבעט בבטנה רוקן את האוויר מראותיה ואת
התקווה מליבה. מעליה שמעה מלמולי קללות שנאמרו בסיפוק והרגישה
במבטים רעבים שהופנו אל גופה שהיה כמעט עירום כעת. הם חיכו שם
בדממה כשהם מקיפים את גופה השרוע. צהלת סוס חדה הפרה את שקט
הליל ובאור הירח הבוהק נציירה דמותו הגדולה של מפקדם. עיניה
שוב נמלאו דמעות בראותה אותו מביט אליה ממעל. הוא קפץ למטה
וניגש אליה בזעם. הפעם תפסה ידו החזקה בגרונה והחזיקה אותה
באוויר עד שבקושי נשמה. מקרוב יכלה לראות את פניו כשלאורכם חתך
פעור ומדמם, עדות אילמת לדרך בה הצליחה להימלט. עיניו נצטמצמו
וידו לטפה את פניו המדממות הוא קרב את ראשה אליו וניגב את ידו
בפניה. בידו הופיע פגיון קצר ומעוקל, הוא הנמיך את רגליה לקרקע
כדי שלא תיחנק וקרב את הלהב הנוצץ לפניה. בהשלמה עגומה נדד
מבטה אל עבר עצי האלון שנראו עכשיו רחוקים יותר מהירח הבהיר
מעליהם.