אני אוהב אותה, אני אוהב אותה ואף פעם לא אהבתי מישהי ככה. אני
אוהב אותה כל-כך, אני רוצה לנשק אותה ואני חושב עליה כל היום,
כל הזמן. אני מרגיש כמו בסדרות הכי מטומטמות בטלויזיה, שכשאתה
מעביר ערוצים ונתקע על אחת מהם, אתה מרותק למסך כמו טמבל.
למרות שאתה יודע שלא תראה את הסדרה הזאת שוב. למרות שאתמול
ראית בטעות את ה-5 דקות האחרונות שלה עם החברה שלך שאותה אתה
רק מזיין בשביל להרגיש גבר. החברה שאיתה אתה הולך ברחוב בשביל
להרגיש קשוח כשאיזה ערס יורק לכיוון שלה או אפילו מבקש סיגריה
או שואל מה השעה - כאילו כל השכונה שייכת לאבאש'לו. אתה מרגיש
קשוח עולם כששורקים לה ומקווה שלא בטעות התכוונו אלייך כי
חשבו... לא משנה מה חשבו! זאת טעות! - אבל בדוגרי, מה הסיכוי
שזה יקרה כשאתה הולך עם כוסית מחומצנת באמצע הרחוב - נו באמת?
ועוד אתם מחזיקים ידיים...
אז באותם 5 דקות שראית אתמול בסדרה החברה שלך הזילה דמעה מהעיו
האדומה שלה כי סבתא של ירון/ליאור/ערן למיניהם מתה... אז שקעת
מול המסך וראית את השחקנים בולעים אחד את השני ומצד אחד חשבת
לעצמך - זוועת ישראל חייה ומצד שני הסתכלת על ה'חברה' שלך
שיושבת בכורסא לייד וחשבת 'וואלה אם היה לי כוח לקום, אני
הייתה מבדר את כל העם בזוועת ישראל חייה פרטית שלי'. היא כמובן
ראתה את החרמנות מצטברת אצלך בעיניים ועשתה צעד לקראתך ובסוף
גמרתם על השיש (של השכנים) כשלרגע נזכרת שה'אחת' תהיה היום
בפאב מתחת לבית שלך אז העפת את ה'חברה' המזויינת עם תירוץ צולע
הביתה. שתלך להזדיין ומצידך אפילו שיהיה לה זיון טוב, ומצדך
אפילו שתזרוק אותך כי חוץ מהזיונים (שחלקם גם בשכל) אין בה
כלום (שכחת גם את הציצים והבלונד המסנוור).

נחמדה משהו. גם יפה. מיוחדת כזאת, לא מוצאים הרבה כאלו, אבל
אתה מצאת. הבעיה היא שגם חבר שלך מצא, את אותה אחת ועוד
לפניך...
אז שתיתי קצת בפאב המפורסם, מוריד כמה שוטים -לפי מצב הרוח
(חבר שלך והמיוחדת על השיש-הפעם אצלך)
אולי מוצא לך איזה אחת, אולי אפילו מתקשר להיא... וואלה איך
קוראים לה שוב?