הבית שלי מתפרק.
הכיור במטבח מבעבע קולות גרוניים כשמכונת הכביסה במרפסת נאנקת
בחוזקה, דלתות הארונות מתנדנדות כבר שנים, השבוע נשרו להן
שתיים, ללא כאב מיוחד - -

הבית שלי מתפרק.
הסוללה בשלט של הוידיאו נזלה חרישית לעולמה,
הטלביזיה השילה עוד פאנל כסוף חושפת שורת כפתורים שחורים חסרי
חן, השעונים במערכת מהבהבים בירוק חסר הכרה באין יד מכוונת - -


הבית שלי מתפרק.
הברז מטפטף, הגומיות שחוקות, הסבון הפך עיסה דביקה, חורשת רע.
לרגע נרשמה הברקה רגעית עת קיצר תנור האמבטיה את חייו, אך גם
הוא חלף. הדגים בוחשים מים עכורים בחוסר מנוחה, פוערים פה
בזעקה אילמת, צמאים לחמצן, לשווא.

ירוקים נוצצים הם השדות המשתרעים מאופק לאופק כשאעצום את עיני.

הים כחולמתמיד, צלול ונעים. חמניות צהובות עמוסות גרעינים
שחורים ממלאות את שדה הראיה שלי מימין. מיום ליום זוקפות צוואר
החמניות.
לצלילי רחש קל אך קבוע, מבשילים הגרעינים, פוקעים ברוך על
הריצפה, מעמיקים השורשים, סודקים את הקירות בהתמדה, מפוררים את
הלבנים, מחרידים את השממיות.
עלים ירוקים מתפשטים לכל עבר מכסים את התנור, השעון ואת הפתקים
על המקרר.


לאט אך בבטחה
אני מתכסה שכחה.