ענני בר כחולים, עופרת צבעונית,
מתמלאים בספירלות של דיו אדמונית לעת ערב.

ועת חושך יורד, אופק רועד, מתפתה לנגוס שמש של דם
היא מתקרבת, יורדת, אוהבת, להוכיח לו שוב - היא שלו לעולם.

בלרינות לבנבנות, רוקדות משב, משתנות,
נמוגות.
הלבנה מרימה אליהן ראשה הזוהר מעפעפת חיוך ענוגות,

קצת נוגות הן דרכי עננים בלבנות,
קצת נוגות, לא חושב?
קצת נוגות...
קרני חול עדין הטיפות מלטפות, מגרות,
מן נוגעות לא נוגעות,

משחק בבוץ שכזה...
ילד רזה
שוכב כאן איתי על הדשא הוזה
אהבה.

ואני עייפה מאוהבת כל כך מלטפת ראשו ברכות מקשיבה

הקולות שהלילה עושה בעצים אינם רציפים בעליל
הלילה הזה פה בינינו, מלא בשירים יפים של לא-צליל...

ובלרינות.