אדוות הגלים נראתה בבירור
לילה עטור כוכבים במרום
אנשים נהנים מרגעים קטנים
מבטים, נגיעות - יופי תמים.

רוח הים עוטפת גופי
משרה שלווה ועונג - ואני לא לבדי.

נפגשו עיניינו וכעוצמת הים
משהו הופר בסדר הקיים.

בתי האבן המסתוריים פרושים בקירבת ים
מדמים עוצמות, שהיו קיימות.

תרה אני בעיניי אחריך
רוצה להרגיש שוב את הרגע.
נגיעת ידך בידי, מאירה דימיוני -
אתה ואני בצעדים איטיים
נסחפים למערבולות של תשוקות סוערות.

אך אתה איש יקר עוד תפליג למרחקים
ואני תחומה במוסכמות החיים.