להתענג על הצער, ועל המחשבה על הפספוס
לשכנע את עצמך שהיתה לך תקווה
לייסר את עצמך על המילים שלא אמרת
על שפחדת להצהיר לה על האהבה
הרי מי יודע, אולי היתה תקווה
אילו הרמזים היו עבים יותר
והשקט לא היה צורח
אולי היתה היא נענית להכל, בלי לחשוב
ואתה לא היית בורח
לדמיין את ההצלחה ולבכות על הטמטום
לו היית פועל נכון ולא קופא
לחשוב על האהבה הפורחת בתוך ראשך
איך הכל שם נראה כל כך יפה
הרי מי יודע, אולי היתה תקווה
אילו הרמזים היו עבים יותר
והשקט לא היה צורח
אולי היתה היא נענית להכל, בלי לחשוב
ואתה לא היית בורח
לשכוח את הפגישה בה לא נאמר דבר
וליצור לך חדשה בתוך הלב
ולהדחיק, אפילו אם זה לרגע קט
את התחושה התמידית של הכאב |
