צועד בדרך שהולכת ונהיית מוכרת עם הזמן
לבד עם מחשבותיי
לבד בדרך ממך אל חדרי
לא יודע עוד איך את חושבת אותי

שוב צועד, וגירוד מציק בשפתיים
שוב היה מתח באויר
כששנינו מרגישים, אך אף אחד לא אומר
אז שוב אני מחליט שלא אוהב אותך יותר

רק שמבט אחד מעיניך
עושה זאת בלתי אפשרי
כבול בשרשרת אליך
עד שבסוף תחזרי

שוב הרגש טיפס על המוח
שוב נכנעים ללהט הרגעים
שוב שום דבר כאן לא ברור
חוץ מהעובדה שזה לא נגמר, זה לא גמור

שמבט אחד מעיניך
מושך אותי כמו מגנט
כבול בשרשרת אליך
שהלב שוב במוח בועט.