אין בודד יותר מלאהוב מישהו שלא קיים. כל דבר שתעשה, כמה
שתיראה מאושר, יהיה חסר לך משהו. יהיה לך בור ענק בלב, חלל,
שאתה לא יודע מה לעשות כדי למלא אותו.
והבור ילך ויגדל עם הזמן, והכאב רק יתעצם ויחדור עמוק יותר
לתוך הנשמה. ובכל רגע, בכל נשימה, בכל תנועה, בכל מילה - ילווה
אותך הכאב העמום וחוסר הידיעה, והשאלה הגדולה ביותר: מי? למה
הוא לא מוצא אותי? למה אני לא מוצאת אותו? האם הוא קיים? ובכל
שנייה השאלות האלה יציפו אותך ויערפלו אותך. עד שתמצא תשובה.
זה יכול לקחת שעה, זה יכול לקחת שנה, וזה יכול לקחת 50 שנה.
אין לדעת. ובינתיים, כל מה שאפשר לעשות זה לקוות שיום אחד,
במבט אחד, שתי נשמות יצטלבו, והחלל יתמלא. הכאב סופסוף ייעלם,
השאלות ייפתרו. הנשמה תהיה רגועה, וכל נשימה תהיה מוצפת באושר,
ולא בחוסר. הדמות המעורפלת תיהפך לדמות מוצקה, חיה, קיימת. ולא
תהיה התעלות גדולה יותר.